הרבנית

במאמרים על הפרעות קשב וריכוז שאני קוראת עכשיו, מדברים בין היתר גם על התנהגות מינית חסרת אחריות.

תמהתני....

בחופש הארוך שבין בחינות הבגרות לגיוסי לצה"ל, עבדתי במוסד כלכלי ידוע וגדול.

הוא היה אחד הלקוחות הפרטיים המכובדים בו.

גבר נאה, גבוה, בלורית שטנית, עיניים המשנות צבען מחום לירוק, באמצע שנות השלושים לחייו, טיפה יותר, מטופח, אבל לא יותר מדי, מתוחכם ורווק.

הבחנתי בו כבר בימים הראשונים לעבודתי שם.

עבר חודש, עברו חודשיים.  ואז נפלה לי סתימה. זו שעשו לי בבית הספר.

אז פניתי אליו. רופא שיניים אמרתי כבר?

קבענו סדרת טיפולים.

אהבתי ללכת אליו, היו לו אצבעות עדינות וריחו היה נעים.

אינני זוכרת מאיזו סיבה, האססיטנטית שלו קבעה את הביקור האחרון שלי אצלו לסוף יום העבודה שלו.

הקליניקה שלו הייתה (מאז ועד היום, מסתבר, בדקתי לפני כמה רגעים)  ממוקמת לא רחוק ממקום העבודה שלי, בקומה ה- 12 בבניין המשקיף על קצה העיר.

הגעתי כמה דקות לפני, נכנסתי בדלת הכניסה הפתוחה קמעה.

שמעתי את המכשירים מזמזמים והבנתי שעדיין יש אצלו פציינט.

יצאתי למרפסת שהשקיפה על העיר ועל השקיעה.

למרות חום שלהי הקיץ, בקומה ה- 12 האוויר היה נעים והרוח הקלילה בידרה את שערותיי. עצמתי את עיניי ונתתי לרוח ללטף אותי.

אחרי מספר דקות, שמעתי את נשימתו. הוא נגע קלות בזרועי, ואמר בקול שקט- בואי.

השינוי הקיצוני בין אור הדמדומים, לאור הלבן שהציף את הקליניקה, סינוור אותי, ואני נרתעתי אחורה, נשענת מבלי משים אליו. הוא אחז אותי בעדינות בשתי ידו וייצב אותי, "בזהירות" הוא אמר.

"אני מתנצל, ליאורה (הסייעת שלו), קיבלה טלפון דחוף, משהו בקשר לבת שלה, ונאלצה לצאת" אמר, "זה רק אנחנו כאן".

לא ידעתי מה לאמר, פלירטוט מעולם לא היה צד חזק אצלי, ועדיין הייתי נסערת ממגעו.

נשכבתי על כיסא הרופא.

המזגן פעל, והרוח בידרה את שמלתי. הרפרוף של הבד הקפיץ את פיטמותיי, זה רק הוסיף לריגוש שלי. נעתי בחוסר מנוחה, לא יודעת להסביר לעצמי את העובר עליי.

הוא חייך אליי, וצבע עיניו הפך לעמוק יותר, חשבתי שאני יכולה לטבוע שם.

חשבתי את הפרפורים בבטן, את המערבולות והזרמים שוצפים בתוכי.

בואי נראה את הפה שלך, ואני בצייתנות פוערת פי, נותנת לאצבעותיו לחדור אליי.

הוא נגע בלחיי, מגע עדין ומרפרף, וגופי חסר משמעת נמתח, ואני לגמתי נשימה עמוקה, עיניי עצומות.

הוא בדק במראה הקטנה הזו של הרופאי שיניים את הפה שלי.

הרחיק את המראה מהפה שלי, שמעתי אותו נושם.

נשארתי עצומת עיניים.

לפתע חשתי לשון על שפתיי, עדינה, מגששת, לחה מעט.

כמאליה, לשוני התרוממה לפגוש את שלו.

המפגש בין השתיים, הוליד מערבולת ריגושים נוספת שהסעירה אותי.

הוא ליטף את שיערי, פניי, לחיי.

בלשונו ירד אל צווארי.

ידו, מלטפת את כתפי, מפשילה את הכתפיות העדינות שהחזיקו את שמלתי.

פטמתי שכבר הייתה מגורה, נחשפה אל אוויר המזגן והזדקרה להפליא, פיו התנתק מפי והוא הרכין ראשו אליה, לוקח אותה בעדינות בין שיניו, נוגע בלשונו.

גנחתי, מגע מנוסה ומיומן כמו שלו, עדיין לא חוויתי. יש הבדל מה בין נערים בני עשר'ה לבין גברים בגילו.

ידו המשיכה לגלוש כלפי רגליי, מושכת את שמלתי כלפי מעלה, נוגעת בעור רגליי.

גופי ידע להגיב בהתאם, רגליי נפשקו.

אצבעותיו מתופפות על תחתוניי, חשות את החמימות הלחה הנוזלגת ממני.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הוא לקח את כף ידי והניח על מכנסיו, לא ממהר, עדיין נושק לעורי, עדיין מתופף על גופי.

נגעתי בו, הוא היה יותר גדול משהתנסיתי עד כה. זה היה מסקרן. הוא הנחה את אצבעותיי על מתאר גופו, מעל החולצה שלבש, ואחר מתחתיה. 

נהנתי לגעת בו, עורו היה נעים למגע.

שוב נגעתי בו מבעד למכנסיו, חשתי את העוצמה החבויה בו, ורציתי לשחררו.

כפתור, רוכסן, הוא עמד מולי, פקחתי עיניים לראותו הוא קרץ אליי בעינו. לקקתי שפתיי, ונשקתי לו.

הרופא, מחייך אליי, הרחיק את גופו ממני, מחייך אליי.

לאט, הוא לחש באזני, אל תמהרי.

נאנחתי, לא יודעת למלל את עצמי. רציתי. רצתי משהו, לא ידעתי משהו, שילבתי רגליים, מנסה להרגיע את התחושות המזורות שעלו בגופי.

הרופא עצם עיניי בנשיקה, ושב ללטף אותי.

עיניי נותרו עצמות, ונתתי לעצמי להסחף למגעו, לתת לו ללמוד את גופי.

הוא הפשיל את תחתוניי.

הקליניקה התמלאה ריח מתקתק.

הו, אני מריח שאת מוכנה, הוא אמר, ונתן לאצבעותיו, לבדוק עד כמה.

הייתי נפוחה, מגורה, מעולפת.

פקחתי עיניי הבטתי בו. הוא חייך נשק לשפתיי ושיחק עם כפתורי הכיסא ששינה פוזיציה.

אחר נגש למרגלות הכיסא,  פשק את רגליי והתכופף.

חשתי את אצבעותיו פושקות את שפתות הדגדגן שלי, ואת לשונו חודרת לתוכי, גנחתי בקול רם.

חשתי את תנועות שרירי הפה שלו, את לשונו, אצבעותיו, והרקעתי שחקים למרומות שלא הכרתי עד כה.

ראשו בין רגליי, פיו יונק ושותה ממני, ואני מיטלטלת בסערה, ראשי ניטח אל מסעד הכיסא.

אחרי כמה זמן, מי יודע כמה, הוא הרים את ראשו, וחייך.

לפני שאצטרך לקנות כיסא חדש, בואי.

הושיט ידו והקים אותי ביודעו שאין לי שליטה על רגליי.

הוביל אותי אותי אל המרפסת.

עמדתי שם, נשענת אל מעקה הבטיחות, והוא מאחור מלטף את גבי, מפשיל את שמלתי אל הריצפה.

עירומה לחלוטין עמדתי שם, עצומת עיניים, והוא נוגע בי, מגעו מעביר בי צמרמורת של עונג.

רחש של בגדים, ושוב חשתי אותו, עירום הפעם, הזין שלו צמוד אליי. מתחכך בעדינות בי.

בלי לדעת מה אני עושה, הנעתי את אגן ירכיי אל מול שלו, הוא גנח.

לאט, הוא אמר, אני מחכה לזה הרבה זמן, לא רוצה שזה יגמר כל כך מהר, לחש באזני.

נשמתי עמוקות, לא ידעתי אז כיצד לשלוט בעצמי (ובעצם, במחשבה שניה, גם היום לא).

הוא חבק אותי, משחק באצבעותיוו בפטמותיי, נושף באזני, לוקק את צווארי.

זה הטריף אותי את חושיי.

בלי לדעת מה אני עושה, התכופפתי, הנעתי מעלה מטה את הישבן שלי, והזין שלו השתלח קדימה אלי בין שתי רגליי.

גגגרררר....הוא גנח, וכיוון אותו פנימה לתוכי.

וכשנכנס, אני גנחתי בהנאה.  

הוא אחז במותניי, ונע אחורה וקדימה.

הגוף שלי בתיזמור מדוייק, נע איתו,

אחורה וקדימה, פנימה והחוצה.

לא רציתי שיפסיק. רציתי עוד ועוד.

הרגשתי אותו גדל בתוכי עוד ועוד, ממלא אותי כולו.

קדימה ואחורה, החוצה ופנימה.

כל דחיפה כזו אני מתמלאת יותר ויותר, מגיעה למקום שלא חוויתי לפני כן.

תנועותינו המתואמות החלו להיות מהירות יותר, דחופות יותר, דוחפות יותר, חזקות יותר.

כמו מבקשות למלא צורך נואש.

כבר לא ידעתי מה ומי, רק רציתי...רק רציתי...רק.

כן. 

זה...

עוד דחיפה, עוד תנועה עוד....

הו...

גם הפעם, התיזמון היה מדויק, ושנינו צעקנו יחד אל אוויר העולם.