הרבנית

סיפור בהמשכים, ללא המשך# פרק ראשון

כמה ימים אחרי זה, אפרו(דיטה) שולחת לי הודעה- את יודעת שיש מצלמות אבטחה בפארק?

ועל מה מדובר?

באחת מאותן שבתות שמשיות שהיו לנו באותו החורף יצאתי לשוח בערבי הנחל עם אפרו(דיטה). אחרי שטיילנו לנו ונרדמנו על השביל חזרנו אל העיר לסעוד נפשנו. לאחר הארוחה בעודנו מסבות אל השולחן עם כוס יין טובה, מתחרדנות בשמש חורפית נעימה, שלחה אליי הודעה מישהי שהיכרתי לא מזמן והייתה לנו שיחה על נושאים מעניינים.
"אני לא יודעת מה מצב הזוגיות שלך", כן, אמרתי לעצמי, גם אני לא יודעת, "אבל אם את רוצה יש לי מישהו להכיר לך. הוא גבר מקסים ומפרגן והכל פתוח אצלו על השולחן. הוא נשוי בנישואים פתוחים". 

ג׳י אמרתי לעצמי, מה זה הדבר הזה? 

זה לא שאני לא מבינה שיכלית מה זה. יותר מזה, כשאני לא בזוגיות, אני הכי מאמינה בזוגיות פתוחה, אבל כשאני בתוך זוגיות, אני טוטאלית...נו מילא שיהיה. כל אחד ישן במיטה שבחר לעצמו כראות עיניו.

"את רוצה שאתן לו את מס׳ הטלפון שלך?" שאלה באותה ההודעה.

עניתי, "כן, למה לא?"

אני זקוקה למישהו שיגע בי, שיעשה לי טוב, שיעשה אהבה עם הגוף שלי. 

מקסימום תמיד אפשר לאמר לא.

כמה שעות אחרי, כשכבר הגעתי הביתה, הוא התקשר. היה נחמד, קול נעים בטלפון.

קבענו להיפגש למחרת.

למחרת, לא התחשק לי לפגוש אותו, או לשוחח עם מי שלא יהיה ולא עניתי לו. 

שלחתי הודעה לאותה החברה שניסתה להכיר בינינו, ששכחתי את הסלולרי במשרד, ואם לא אכפת לה שתודיע לו. אני מניחה שזה לא מצא חן בעיניה, אבל לא ממש הייתי במצב שיחני באותו הערב. 

למחרת, התקשרתי אליו והתנצלתי. 

קבענו לדבר בהמשך אותו היום. 

אחר הצהריים, אחרי מפגש חברות, נדברתי איתו להיפגש בבית הקפה בפארק הקרוב למקום מגוריו. הגעתי, למרבה ההפתעה חצי שעה לפני הזמן המיועד, התיישבתי בחוץ, הזמנתי כוס טה, הוצאתי מחברת ועט, כי ככה אני חושבת, והצתתי סיגריה. 

הערב ירד והשמים התכסו בחשרת עננים. אחרי רבע שעה אני רואה שגבר נכנס לבית הקפה ומתיישב בגבו אליי. חייכתי לעצמי, הזמנתי עוד כוס טה, הצתתי עוד סיגריה, והמשכתי לכתוב כשאני מציצה בזווית העין לראות את מעשיו.

אחרי עוד רבע שעה, כשאני רואה כי הוא מתחיל להיות דרוך אני שולחת לו הודעה, אם זה אתה, אז אני מציצה על הגב שלך כבר רבע שעה. 

דקה עוברת, ואני רואה אותו מזדקף, מוציא את הסלולרי מכיס מכנסיו, מסתכל לקרוא את ההודעה, ומתחיל להסתובב מחפש במבטו. בסיבוב החיפוש השני, כבר סימנתי לו עם הכוס שבידי.

הוא חייך, אמר משהו למלצר שניגש אליו, התרומם ובא לעברי.

התיישב ואמר נעים מאוד, בחיוך קל.

שעה וחצי אחרי, החל לרדת גשם שהבריח את צועדי הכושר ואת הדוסים עם בנות זוגם הכשרות למאורותיהם בחזרה, ואנחנו עברנו מהמרפסת החשופה אל השולחנות המקורים, ממשיכים בשיחתנו.

לאחר שהגשם פסק, הלכנו לטייל בפארק.

השמים קרעו את העננים וירח מלא צפה בנו ממרכז השמים.

כשיצאנו מבית הקפה, הוא חיבק אותי, ואמר יש לך עור נעים, ונתן לי נשיקה.

אני חייכתי ונשקתי בחזרה.

מה את עושה בימי שישי? הוא שאל, בעודנו הולכים מחובקים לעבר האגם.

אני לתומי חשבתי על שישי בבוקר, שבדרך כלל מוקדש כמו רוב האנשים – לסידורים, קניות, מפגשי חברות וצילומים- וזה מה שאמרתי לו.

הוא חבק אותי חזק אליו, נישק וליטף. גופי נעתר אליו, כי היה צמא למגע, לליטוף לחום של גוף נוסף.  

בנקודה שבה השביל מתעקל עם האגם, מעבר לכיכר, עמד ספסל מתחת לעצים שהסתירו את הירח.

התיישבנו שם, מחובקים, מנושקים, מתלטפים ומתחרמנים.

שלא כרגיל, אנשים לא היו כמעט בשטח. שבר הענן הבריח אותם לבתיהם והם לא מיהרו לחזור.

הוא הושיב אותי על בירכיו, הפשיל את חולצתי כלפי מעלה, ואת מכנסיי משך לפי מטה, ידיו כל הזמן מלטפות, מגרות, מועכות, מרגשות ומרגישות. שפתיו נושקות את שפתיי, פניי, צווארי ואחר עוברות לשדיי.

אני, שלא תכננתי מראש להגיע למצב הזה, כבר לא יכולתי להימנע ממנו. זה היה מעבר לשליטתי. דמי כבר פעם באזניי, זרמים בשיפולי בטני, הפטמות שלי זקורות ומגורות, מפי יוצאים קולות לא ברורים, ורטיבות מפעפעת כמו נביעה מבין רגליי.

בניסיון להיראות מהוגנת מעט (פפפפחחחח... את מי אני מרמה?) מילמלתי, אתה רוצה ללכת למקום אחר?

הוא התרומם מהספסל, המפשעה שלו מתחככת בשלי, בואי, הוא אמר ואני כושלת אחריו, רגליי בקושי נושאות אותי, הלכתי אחריו אל המדשאה העצומה, הרחק מהשבילים.

שם, מול עץ קטום שעמד בודד, מואר כולו באור הלבנה, העמיד אותי בפניי אל העץ, ואמר, כולו מתנשף, מתחכך בי, "שתדעי, אני לא גומר מהר".

מסטולית מחרמנות, מחייכת ביני לבין עצמי, עניתי לו, "שונאת אנשים כמוך, אני גומרת מהר, הרבה וברעש"

"ברעש?", הוא שואל וידיו על כל גופי, מפשיטות אותי.

המממ..., אני מצטמררת, בין אם ממגעו או מהקור שנגע בגופי, הוא נצמד אליי, אף הוא חצי עירום.

"אני צועקת" אני עונה.

"תצעקי, רק תפחידי את החיות".

אני מרגישה אותו מאחוריי. עומד, מוכן לפעולה. גדול, פועם בחום.

הוא מכופף את גופי ובלי אזהרה נכנס לתוכי.

אה, אני צועקת, וגומרת באחת.

"את כל כך רטובה", הוא גונח לתוכי, "תרגישי איך הזין שלי מעסה אותך מבפנים".

והוא מושך לאחור ונכנס שוב, וגופי לוקח פיקוד ומתנועע בתיאום איתו. עוד תנועה אחת כזו, וראשי נזרק לאחור ואני שוב צועקת וגומרת, היכנשהו המודע שלי מנסה להשתיק אותי, שהאריות לא ישאגו במענה, אך ללא הצלחה מרובה.

שוב הוא יוצא, אני מרגישה את התנועה על דפנות הוגינה שלי ונכנס בחוזקה ואני מרגישה אותו גדל עוד יותר בתוכי, ממלא את כולי, ידיו אוחזות במותניי, כפות ידיי נשענות לתמיכה על גזע העץ, ציפרניי מגרדות את הקליפה הצבועה בסיד.

עוד תנועה אחת של אגן ירכיו, ואני נדחפת אל מעבר לשיא, חשה אותו מתרוקן בתוכי ומתמוטטת על האדמה הלחה, להרגיע נשימה, גרוני חרוך מצעקות.

הוא רוכן אליי, חובק אותי, "איך את?" הוא שואל.

אני עדיין מטושטשת, מרימה אליו מבט בחיוך, ושואלת- "לא גומר מהר,אה?"

"את מדהימה", הוא אומר.

"יש מסיבה ב- line , ביום שישי, את רוצה לבוא איתי?" הוא שואל.

(המשך יבוא...)