הרבנית

פרק ראשון

פרק שני

לאחר הפגישה המקדימה וליקוקי התחת למנהלי החברה, מתחילה להתאסף קבוצת ההדרכה הראשונה שלי לאותו היום. חבר׳ה צעירים. מהתקציר הראשוני שקיבלתי על החברה הבנתי שזו חברת הייטק העוסקת בתחום פיתוח חדשני וסודי ביותר. זה אחד מהחוזים החדשים של החברה שלי,  אחת מגולות הכותרת, היהלום שבכתר, מאותם פרוייקטים שלפחות בשלב הראשון מצריכים טיפול VIP צמוד מבכירי החברה ולכן אני היא זו שנשלחה לכאן.

המחשב שלי כבר מחובר למקרן ואני מתחילה בשיגרה הרגילה של היכרות עם האנשים שמולי, מנסה לגלגל שיחה איתם לפני שמתחילה בהדרכה. המערכת שלנו כבר הוטמעה מרחוק וכל מה שנותר לי לעשות הוא ללמד אותם את השימושים המתאימים להם וכיוונונים עדינים בהתאם לצרכים הייחודיים שלהם. אני יודעת שהם כבר עשו עליי תחקיר, אחרת לא הייתי כאן.

תחקירים כאלו כבר עשו עליי, מקדימה ומאחורה, המלצות לא חסרות לי.

אני מתחילה בבייסיק ומגלה היענות. יש כאן חבר׳ה מוכשרים. אני אוהבת לעבוד עם אנשים כאלו. השאלות שלהם יותר קשות ויותר מאתגרות, אמנם אבל הם מבינים ויודעים מה ניתן לעשות במגבלות הטכניות ומה לא.

אני עוברת ביניהם במהירות, מוודאה שהם באמת קולטים, מתקילה אותם בשאלות תוך שימוש בחוש הומור .

פניי מופנות אל המסך ואני שומעת שמישהו נכנס אל החדר מהדלת האחורית שעד כה לא הבחנתי בקיומה.

אני מסבה פניי אל הנכנס בחיוך מסביר פנים ומצפה להעביר תקציר קל של השעה האחרונה ומשתתקת בתדהמה, מה? מי?

הוא מסמן לי להמשיך.

מה הוא עושה כאן? פי יבש וכל נוזלי גופי מתרכזים במקום אחד, אותו מקום שסער בתחילת הבוקר במעלית. 

אני מנסה להתעשת, מודה על שיעורי המשחק בתיכון שלימדו אותי כי ההצגה חייבת להמשיך.

איך ההצגה המשיכה באמת, אין לי מושג. 

לפני סוף פרק ההדרכה הזה הוא יצא ואני יכולתי שוב לחזור לשיווי המשקל המדומה שלי.

לאחר ארוחת הצהריים נכנסה קבוצה אחרת. מחר אעביר הדרכה מעמיקה יותר. בעיקרון אני אמורה להיות כאן שלושה ימים, ולטוס הלאה. את שאר ההדרכה, יעבירו כבר מהארץ בווידאו קונפרנס, או משהו כזה. קצב ההתקדמות משביע רצון. כך אני כותבת במחברת. בערב, אעביר דוח מפורט יותר לבסיס האם בישראל.

בסופו של יום הגעתי למלון במונית, באדיבות חשבון ההוצאות שלי. לא אוהבת לנסוע במוניות, מעדיפה לחוות את העיר ברגליים, מקסימום דרך התחבורה הציבורית, אולם משום מה לא יכולתי לראות את עצמי נוסעת בתחתית. 

לא רחוק מהמלון באחת מסמטאות הסוהו נכנסתי למסעדה סינגפורית שגיליתי לפני כמה ביקורים, לא ניתן למצוא אותה בספרי התיירים, אוכלים שם רק יודעי ח-ן, אפילו התפריט שם לא כתוב באנגלית. סעדתי שם, עוברת ביני לבין עצמי על הרשימות והרשמים שלי מהיום, מכינה את עצמי ליום המחר.

לאחר הארוחה חזרתי למלון. הקמצנים, כמה פעמים ביקשתי שיכינו לי מגבות בכמות כפולה והם לא עושים זאת אף פעם. מזמינה משירות החדרים עוד מגבות ונכנסת להתקלח, אין לי סבלנות וכוח להמתין להם. אסתדר עם המגבות שיש על המדף.

לאחר המקלחת מוזגת לעצמי כוס יין לבן, מתעטפת בחלוק המשי ויושבת לעבור על המיילים.

דפיקה בדלת, עכשיו הם נזכרו שביקשתי מגבות נוספות בבוקר? אני זועפת ביני לבין עצמי, מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אסרב להזמין חדר במלון הזה.

פותחת את הדלת מבלי לבדוק מי זה מוכנה לנזוף בחדרן ומוצאת את עצמי מולו עומד ומחייך.

איך הוא יודע באיזה מלון אני שוהה ומה מספר החדר? אני מקפידה שהחברות שאני מגיעה אליהן לא תדענה את הפרטים הללו. הם יכולים להשיג אותי בנייד אם יש משהו דחוף וזה מעולם לא קרה עד כה.

מבולבלת, מכניסה אותו לחדרי מבלי לאמר מילה.

הוא מודד אותי במבטו מלמעלה למטה וחוזר אל פניי, מניד ראשו לחיוב. 

מהדקת את חגורת החלוק למותניי, כמו יכול הבד העדין להגן עליי מפני מבטו. מי זה? מה הוא עושה כאן? איך הוא יודע שחשבתי עליו? מה הוא רוצה?

פניי כפי הנראה חשפו את שאלותיי כי הוא הניח את אצבעו על שפתיי לאות שתיקה.  נשכתי קלות את כרית אצבעו והוא חייך לשלילה.

אצבעו נדדה אל סנטרי, יורדת אל צווארי, אני מצטמררת, עוצמת את עיניי. שאריות כח רצוני עפות מבעד לתריסי מחשבותיי.

חלוק המשי נפתח לרווחה ללא קושי ובאיוושה נופל אל הריצפה. פאק...מה שלמטה שקוף לחלוטין, חשה את לחיי מסמיקות מבושה. הוא גורם לי להרגיש כמו בתולה. נהימה גרונית של הערכה עולה ממנו, אני פוקחת את עיניי אל תוך עיניים אפילות.

אצבעותיו עוברות אל כתפיי, מסיטות הצידה את כתפיות כתונת הלילה המצטרפת בחדווה אל החלוק התואם. אני עומדת עירומה מול האיש שאפילו את שמו איני יודעת חסרת יכולת להוציא צליל מפי.  

אצבעותיו חוזרות אל מפתח הצוואר שלי גולשות אל החזה, כל יד לוטפות בעדינות פטמה, אפילו לא חופנת אותה, רק מרחפת, מרמזת למגע.

הוא מוליך אותי לאחור, אל חדר המיטות עד למיטה, כל הזמן מלטף את עורי, עיניו נעוצות בי, נשימתי רדודה, אני לא מסוגלת לקחת נשימה אחת עמוקה. חשה את המיטה מאחוריי ונופלת לאחור חסרת יכולת לשלוט בגופי. אני מנסה להתרחק ממנו, אבל הוא מטפס אל המיטה אוחז בירכיי ומפשק אותן. אלוהים אדירים, זרמים עוברים בגופי, השרירים בשיפולי בטני מתכווצים, מה הוא הולך לעשות לי? אני בכלל רוצה? מאוד! עולה במפתיע התשובה  ממקום שלא זכרתי כי קיים בתוכי.

רגליי פשוקות לרווחה, אצבעותיו לא מוותרות, מלטפות פנים עור ירכיי. ראשי נזרק לאחור, גלים של עונג שוטפים את גופי ואני רוכבת עליהם. חשה את המגע העדין של לשונו על הדגדגן שלי, אני גונחת, המגע מתחזק יותר ויותר, אני כבר לא רוכבת על גלי ההנאה, אלא מוקפת בהם, נשלטת על ידי כוחות חזקים ממני, מיטלטלת מגל לגל, לא יודעת את נפשי מהתעלות. לא יודעת מה קורה איתי, כל הווייתי מרוכזת במקום אחד, בין רגליי, שם לשונו עושה בי כרצונה. מגל אחד למשנהו גופי מטפס ומתקרב אל השיא. אצבעותיו חוזרות אליי לאט, בתחילה רק מעסות את הפתח ואז חודרות במפתיע, אני צועקת מהנאה, גופי נרעד, קרוב, גבי נקשת, אני מושכת בסדין הפרוש על המיטה, מנסה לעכב עוד קצת, רוצה עוד, רוצה שיפסיק, עוד, די, עוד, לא, כן...אגן ירכיי מתרומם לקראת העליה הסופית ובמקביל לאצבעותיו המלטפות את הנקודה הרגישה בפנים, אני חשה את שיניו נושכות מעדנות את כפתור התענוג שלי, ואני מתפרקת לרסיסים.

מבעד לתשישות שאופפת אותי ולערפילי האורגזמה האדירה שידע גופי, אני שומעת את הדלת נסגרת, מנסה להרים את ראשי לראות מה קורה אולם עפעפיי נעצמים ואני נרדמת...

פרק רביעי