הרבנית

יום שישי בערב, קבעתי עם חברות לשבת לשתות.

בדרך, ברכב, עומדת ברמזור, על צווארי ענוד הקולר.

הרכב שלצידי עומד, גדול ושחור.

החלון נפתח, וממנו מציץ אליי הנהג, גבר צעיר ונעים מראה, חולצה מכופרת.

לאן את נוסעת עם...מחווה בידו על הצוואר, הוא שואל.

אני מחייכת ומנידה בראשי.

אפשר לבוא גם? שואל בנימה רצינית.

אני ממשיכה לחייך, חיוך רחב.

הרמזור מתחלף לירוק, ואני מתחילה לנסוע ופונה לנתיבי איילון.

במראה האחורית אני מבחינה שהוא מנסה לעקוב אחריי עד היציאה מגוש דן, ומתייאש.

(עכשיו אדוני מניד בראשו, נהגת שודים, אני צריך להתרגל, הוא יאמר לעצמו).

אני צוחקת בקול רם, צחוק גדול ומשוחרר. 

***

בפאב, אדוני שואל אם ברצוני להמשיך לענוד את הקולר.

אני שואלת את המלכות איך הן תרגשנה.

המלכה הלבנה, אומרת אם את רוצה, תעשי מה שטוב לך.

המלכה האדומה קצת בשוק.

קשה לה, היא שואלת על רומנטיקה, ובודקת לי את ההודעות.