הרבנית

נוגעת באצבעותיי בפניך, 
לוטפת שיערך,
נושקת ברכות למצחך,
עוברת על קו גבותיך,
מחליקה על זיפי זקנך,
מציירת שפתיך,
במגע לומדת להכיר פניך,
נושמת ריחך,
נמסה אל תוך חיבוקך,
ומתכרבלת בך. 

אתה לי הבית,
אתה המגן,
אתה הפינה הבטוחה,
שאליה תמיד אחזור
מכאב או משמחה. 
אתה הוא העוגן,
אתה האדמה,
שאליה שורשיי
כמהו לחבור
ולהיזון.

אתה לי האדון.