הרבנית

זו מתנת יום ההולדת של הרבנית אל הכלבלבה הג'ינג'ית המתולתלת היפה שלה...

***

אחרי שנים הוא חזר לארץ. התמקם בדירה החדשה ועד מהרה גילה את הקפה בפינת הרחוב. מדי בוקר היה יורד לשם, לקפה, קריאה, כתיבה וסתם הירהורים. שלא כמנהגו עדיין לא צייד את הדירה שלו בכל פריטי הריהוט שרגיל היה אליהם, ולא ידע למה הוא ממתין. באחד הבקרים הללו שמע צחוק פעמוני שהטריד את מנוחתו. הצחוק נקטע בשיעול קשה שזרק אותו אחורה בזמן ופתאום עלה באפו הריח. הוא לא העז להרים ראשו.

קרא למלצר ביקש לשלם בדחיפות כמו חסר אוויר לנשימה ויצא לרחוב, נשען על עמוד חשמל, עינו פקוחה על בית הקפה, בטנו סוערת. חשש לגלות שאכן זו היא, ויחד עם זאת רצה מאוד לראותה. כל השנים הללו חלפו בניסיון שלא לחשוב עליה. ניסיון שצלח על פי רוב, אבל פתאום החזרה לכאן השיבה אותו בטלטלה. אחרי מספר דקות יצאה מדלת בית הקפה עם חברה, ונפרדה ממנה בחיבוק ונשיקה. המשיך לעקוב אחריה ברחוב. זה לא היה קשה, היא בלטה בין העוברים והשבים, לא כי לבשה משהו מיוחד, אולם הליכתה, יציבת ראשה בידלו אותה מעל כולם. נכנסה לבניין המגורים שמול דירתו ונעלמה.

חזר לדירתו וניסה למצוא פרטים נוספים עליה, כתובתה- אכן זה הבניין שלתוכו נעלמה, עמוד הפייסבוק שלה לא גילה אם נישאה מאז, או חיה בזוגיות, עדיין היא מעלה שיר שונה מדי יום, חייך לעצמו, יש דברים שאינם משתנים. ריחה שוב הכה באפו.

את שאר היום העביר בהתלבטויות, פוסע מחדר לחדר, מעשן סיגריה אחר סיגריה.

***

היא חזרה בשעת ערב מאוחרת. רק הספיקה להחליף בגדים והטלפון צלצל. שיגמר כבר הדבר הזה, נמאס לי מכל הטלפונים הללו. רוצה לחזור לשקט. הביטה במספר, והבינה שהיא צריכה לקבל את השיחה הזו, פרטים אחרונים לפני מחר בערב.

תוך כדי שיחה, שמעה נקישה כמעט מהססת בדלת, ואחר פעמון הכניסה צלצל.

***

הוא עמד מול דלתה, כפות ידיו מזיעות ליבו פועם בהתרגשות, מרגיש כמו נער בן שש עשרה בפגישה הראשונה שלו. את מה שלא חוויתי אז, אני חווה עכשיו, נערות מאוחרת, אמר לעצמו. בהיסוס לא אופייני נקש בדלת, ואחר אזר עוז ולחץ על כפתור פעמון הכניסה.

הדלת נפתחה. היא עמדה שם, בגופיה לבנה, כמעט שקופה, מכנסיים לבנים צמודים, אזנה צמודה למכשיר הטלפון בשיחה. היא הביטה בו ופתחה את הדלת, מניחה לו להיכנס לביתה, פניה חתומות ממבע.

הוא נכנס, היא סגרה את הדלת אחריו, והלכה לכיוון המרפסת ממשיכה עדיין בשיחה הטלפונית שלה, משהו על תערוכה מחר אם קלט נכון. הוא נשאר על עומדו ליד דלת הכניסה לא יודע מה לעשות עם עצמו. ליבו עושה מירוץ עם עצמו. ראה את צלילתה מעבר לחלונות הסלון.

בהחלטה של רגע הוא החליט לפשוט את בגדיו, מקפל אותם בדקדקנות קפדנית, מניח אותם על מדף בשידה הצמודה לקיר. ירד על ארבע וזחל אליה בדחילו ורחימו. גבה אליו, היא נשענה על מעקה המרפסת, והוא המתין לצידה, ראשו מורכן, מייחל לתגובתה.

"נדבר מחר", שמע אותה אומרת ומסיימת את השיחה. היא הסתובבה, נגשה אל שולחן הקטן, הציתה סיגריה לגמה מכוס היין שעמדה שם, והתיישבה על אחד מכסאות הקש שעמדו שם.

עדיין על ארבע, התקרב אליה, ראשו מורכן, עד כי פניו כמעט נגעו כפות רגליה, הביט בהן, משתוקק לנשק אותן. כמו קראה את מחשבותיו, הרימה כף רגל מטופחת ודחפה את כתפו, כך שנאלץ להתרומם ולהתיישב על שוקיו.

הביטה בו בשתיקה, מסובבת את רגלית כוס היין בעדינות בין אצבעותיה. לקחה לגימה נוספת, והכוס התרוקנה. הטתה אותה כנגדו, והוא כופף ראשו קמעה, בעדינות אסף את הכוס ממנה, נזהר שלא לגעת בה, ונגש לכיוון שבו חשב שם המטבח, אל מקרר היין.

כשחזר, היא שוב הייתה בטלפון, סיגריה נוספת מוצתת. הוא הניח את כוס היין על השולחן הקטן, והתייצב שוב לרגליה. שוב הרימה את גיוו, כך שיתבונן בו, והניחה את כפות רגליה על ירכיו הצמודות. אצבעותיה משחקות בין רגליו, גורמות לדמו לסעור. הפעם שיחתה הייתה קצרה יותר, כמו אומרת לבן שיחהּ שלא הייתה מרוצה. ניתקה את השיחה, דוחפת את כפות רגליה אל בין ירכיו גורמת להן להיפשק מעט לקראתה, זיקפתו המתעוררת  נגלית לפניה, הרכין את ראשו בכדי שלא לפגוש את עיניה שלא לראות את חיוכה הדק. שלחה כף רגל ובעדינות הרימה את סנטרו.

"מתביישת?" שאלה, ובקולה שמע טון אחר, רך וקשה בעת ובעונה אחת, מלטף ומכה במקביל. החש שהאדמה מתנדנדת תחתיו. הניחה את כוס היין על השולחן לצידה, וסטרה לו, אחת ושתיים ושלוש.

"תודה גבירתי" אמר לה, ושוב סטירה.

"לא אני לא מתביישת", אמר, "אני מתרגשת, גבירתי".

"תודה גבירתי על הסטירה".

"בצדק את מתרגשת", גבירתו אמרה, "את יודעת שאסור לך להופיע כאן, ללא הודעה מראש".

"לא חשבתי, גבירתי", ענה.

עוד סטירה.

"תודה גבירתי".

הוא חש התעלות משונה, כמו נמצא במקום מבטחים שבו לא יאונה לו רע, שבו כך ידע, מטפלים בו בתשומת לב ודאגה. הרגיש כמו אפוף הילה זוהרת, חבוק בחום ובאהבה. גופו הגיב לכך בזיקפה אדירה, שאיימה לבקוע אותו לשניים.

עמדה מעליו והביטה בו מלמעלה.

נשא עיניו אליה בתחינה, "גבירתי, מותר לי להישאר כאן הלילה? אני לא אפריע, אני מבטיחה".

"היה לי יום ארוך היום, ומחר יש לי יום מיוחד", ענתה, "מה התכניות שלך להמשך היום מחר?"

"גבירתי, אני לשירותך ושימושך, בכל זמן שתחפצי ואיך שתראי לנכון"

היא נסובה לאחור, ונכנסה אל הבית, לשבריר שניה היסס, אך מיהר ללכת אחריה על ארבע.

"המקלחת פה", הצביעה עליה. "את יודעת לשטוף את עצמך לבד?" שאלה בבוז.

"לא אאכזב את גבירתי", חש כמו זנבו התקפל בין רגליו.

"יפה", אמרה, "שלא תחשבי שלא אבדוק אותך".

"כן, גבירתי. תודה גבירתי".

בצאתו מהמקלחת, כל האורות היו כבויים, גישש את דרכו אל חדר השינה.

היא עמדה שם, עירומה, לבושה רק בניחוחה,  גופה נשטף באור שגלש מהחלונות הפתוחים.

"למרות שאת לא ראויה לכך, את ישנה כאן", והצביעה על השמיכה שנפרשה למרגלות המיטה.

"תודה גבירתי", חש מעודד.

"אל תפריעי לי באמצע השינה, לילה טוב".

"לילה טוב, גבירתי הנאדרת".

***

היא התעוררה בגמירה אדירה, ראשו היה בין רגלו, לשונו בתוך הכוס שלה והוא שותה ויונק את מיציה.

רגליה כרוכות סביב גוו, אצבעותיה אוחזות בשיעורו, דוחפות את פניו לתוך ערוותה. גופה נלפתת בטלטלות גמירה אדירות. ראשו אחוז עדיין בידיה, לא מניחה לו להתרחק ממנה, ירדה מהשיא שלה, והתפנתה ישירות אל תוך הפה שלו.

רק לאחר שסיימה שיחררה את הראשו. הוא הרים פניו ובלע את תכולת פיו. אז הרימה ידה ונתנה לו סטירה.

"תודה גבירתי", אמר בהכנעה.

"זה על כך שעלית על המיטה ללא רשותי", אמרה, "וזו", כיוונה סטירה נוספת על הלחי השניה, "על כי נגעת בי ללא רשות. עדיין אינך ראויה". אמרה.

קמה מהמיטה. "אני צריכה להתקלח", זרקה לחלל החדר.

"כן גבירתי" הוא ענה. בזריזות הלך על ארבע אל חדר האמבטיה, התלבט אם מקלחת או למלא אמבטיה, ונזכר, כי גבירתו אמרה פעם, שהיא מעדיפה בבוקר מקלחת. פתח את זרם המים החמים, וכיוון אותם לטעמה, ועמד עם הסבון מוכן ומזומן.

היא נכנסה אל מתחת למים השוטפים, לא מזכה אותו במבט, והוא החל לסבן אותה. לכשסיים לסבן ולשטוף אותה, סגר את המים, יבש אותה במגבת, ועטף אותה בחלוק.

"מה הו לוח הזמנים שלך היום, שיפחה?" היא שאלה אותו.

גבירתי, רק חזרתי לארץ, אין לי משהו מיוחד שנקבע להיום", ענה לה, משפיל בלי סיבה את מבטו כלפי מטה.

"אין עבודה, ראיונות עבודה, סידורים, קופת חולים, ביטוח לאומי, בנקים?" שאלה.

"לא גבירתי", ענה.

"טוב. יש לי פגישת עסקים הבוקר, שהיא מאוד חשובה. יכול להיות שאתחיל אותה בבית הקפה למטה ואמשיך אותה כאן, אם תבטיחי לי שאת יודעת איך להתנהג".

"כן, גבירתי, הנה אני יכולה להרים רגל לשלום, ולהתגלגל על הגב, אני יכולה לתפוס מקל אם תזרקי לי אותו". גבירתו לא הגיבה לכך, אלא המשיכה ואמרה:"יש לי אירוע חשוב הערב, אם תתנהגי יפה בפגישה אקח אותך לאירוע, אבל את חייבת להיות יצוגית ומאולפת שם".

הוא החל מקשקש בזנב ואז נזכר שלמעשה אין לו.

"מה גבירתי רוצה ללבוש לפגישה?" שאל בניסיון להרשים אותה.

"גבירתך רוצה ארוחת בוקר קלה לפני כן, במרפסת. כפי שהיא תמיד רגילה".

"כן גבירתי, מיד מוגשת על המרפסת" ענה לה.