הרבנית

עת החל הלילה להעמיק את צבעו, רגע לפני שהוא מפנה את מקומו לבוקר הראשון בשנה החדשה, נשכבנו כתף אל כתף מרגיעים נשימתנו.

מה את נוהגת לאכול לארוחת הבוקר? הוא שאל.

בשר, עניתי.

בחורה כלבבי, כך אמר.

אבל אני לא נשארת לארוחת בוקר, אני יוצאת עוד מעט.

מה אני יכולה לעשות שיגרום לך להשאר? והחל לכסות את גופי בנשיקות קטנות מלאות רגש.

חייכתי ונתתי לו להוביל את גופי בדרכו אל שיא נוסף.

וכששוב נרגעתי, הפעם בתוך חיבוקו פניתי לצאת מתוך חום גופו ותרתי אחר בגדיי.

שלי, הוא חטף מידי א פיסת המלמלה שעיטרה את ישבני שעות ספורות לפני כן.

בכדי שישאר לי משהו ממך,

בכדי שאוכל להריח אותך,

בכדי שיהיה לך בשביל מה לחזור.

חייכתי אליו,

ליטפתי את לחיו,

נשקתי לשפתיו,

ארזתי את עצמי בג'ינס וחולצת המחשוף העמוק שכה ששבתה את מבטו בתחילת הערב,

ונסעתי.