לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הרבנית


"...ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2015

עץ הזית


**** לא לעדינים בנישמתם****

 

שאלת מה הפנטזיה שלי...

שאלה טובה, רוב הפנטזיות שלי ממומשות עוד לפני שאני יודעת אותן.

אבל יש אחת שעדיין לא קרתה והו כמה הייתי שמחה לחוות אותה איתך.

 

אנחנו יוצאים לטיול, אתה מודיע באחד הבקרים. תהיי מוכנה.

אני לא שואלת שאלות, רק מוכנה בזמן.

תמיד מתרגשת לראות אותך.

אנו נוסעים, יד אחת שלך על ההגה, השניה עליי, בכל פעם במקום אחר, פעם בין רגליי, פעם על שדיי, ממשמש אותי, צובט אותי, מועך אותי, מביט בי מהצד, נהנה לראות אותי מגיבה כמו שצריך למגע שלך. אבל בכוונה תחילה אתה לא מביא אותי לכדי גמירה.

המכנס שלך פתוח, שאראה את הזיקפה שלך, מדי פעם אתה מלטף את עצמך, אולם אתה לא נותן לי לגעת בך. רק לראות, אתה אומר לי בקול נחרץ.

אנו יורדים מהדרך המהירה, לדרכים צדדיות, ונכנסים אל יער. אין לי מושג איפה אנחנו. מגיעים אל קרחת יער, ואתה מחנה את הרכב, מוציא מרבד, ארגז פיקניק ועוד חבילה ארוזה, לא ברורה.

שבי, אתה מורה לי. ברגליים פקות, חסרת שיווי משקל, אני יוצאת מהאוטו, ומתיישבת מולך.

אתה מוציא מארגז הפיקניק, צלחות, סכו"מ, כוסות, ארוחה קלה ובקבוק יין.

יום יפה בחוץ. חורף, אולם העננים התפזרו והשמש יצאה, מאירה, שמיים כחולים ורוח נעימה.

אני מביטה בך בעיניים כלות, חסרת נשימה, חסרת מילים, משתוקקת אליך, משתוקקת לגעת בך.

לא. אתה אומר לי, קורא אותי כמו תמיד בצורה מדוייקת. לא לשם כך הבאתי אותך לכאן.

את רואה את עץ הזית העבות הזה?

תתפשטי ותצמדי אליו עם הגב, רגליים פשוקות לרווחה.

אני לוגמת מהאוויר נשימה עמוקה.

עכשיו. אתה אומר לי בקול קשה.

בלי מילה מתפשטת מבגדיי וערומה כחווה נגשת אל עץ הזית מחבקת אותו לאחור בידיי.

אתה פותח את החבילה הלא ברורה ומוציא חבל ארוך.

אני עוקבת אחריך במבטי.

תסתכלי, אני רוצה שתראי מה אני עומד לעשות לך.

הרוח נושבת על הפטמת שלי ובין רגליי, ואני גונחת, פטמותיי מתקשות ואני רטובה. רק מהמחשבה על מה שאתה עומד לעשות לי, ובנוסף ליטופה של הרוח, ואני על סף גמירה.

לא לגמור, אתה נוזף בי. לא הרשיתי לך.

אני מקמרת את גבי, מושיטה לך את פטמותיי.

תרגעי.

והולך מסביב לעץ לקשור את שתי ידיי ואת רגליי כך שלא אוכל לזוז.

אחר אתה נעמד מולי, מכנסיך פתוחות למחצה, אני רואה את הזיקפה שלך, הזין שלך עומד איתן, והחיוך הזדוני על פיך מרקד.

מהתיק שלי אתה מוציא את אטבי הכביסה, אלו שמאז שאמרת לי הם תמיד שם – אחד אדום, אחד צהוב, והשלישי- כחול.

את האדום אתה מצמיד לפטמה שמאל שגם ככה מגורה, ואני גונחת בקול רם מהנאה, הצהוב, לפטמה בימין, ושוב גניחה עצומה, נותן נשיכה אחת לזה ואחר לשניה.

לא לגמור, שוב אתה מזהיר אותי.

קשה לי לנשום, קשה לי להחזיר מעמד, אולם הגמירות שלי הן שלך, ואם אתה אומר שלא, אז אני לא יכולה.

את אטב הכביסה הכחול אתה מכניס לכיס המכנסיים שלך, אולי נעשה בו שימוש אחר כך, אני שומעת אותך ממלמל בשקט, ושולף את הפלוגר.

פי נפער, אני נושמת בכבדות. ואתה מצליף על פטמה אחת ואחר על השניה.

אני מתחילה לגנוח. פלאק, הצלפה על הירכיים הפנימיות שלי, אחת ושניה.

חשה את הרטיבות שלי נוזלת על רגליי. ושוב על הפטמה האדומה, ואחר על הצהובה. ושוב בין הרגליים.

אני שומעת את הנשימה שלך כבדה ואתה ממשיך בהצלפות, תפקחי עיניים, אתה אומר, תהני מהנוף.

אני פוקחת עיניים ורואה שני בחורים צעירים, טיילים כפי הנראה, עם תרמילים על הגב מתקרבים אלינו.

אתה מחייך אליהם ואומר, בבקשה, בואו תנוחו, תתרווחו.

הם מתקרבים בעיניים פעורות, מורידים מעליהם את תיקי המסע.

ונעמדים לידך, כל אחד מצד אחר שלך.

אני שומעת את הנשימה הכבדה שלהם. לא לחוויה כזו הם ציפו כשהם יצאו למסע.

אתה ממשיך בהצלפות וריח הרטיבות שלי עולה באוויר ונישא, מתגבר על ריחות החורף והאדמה הטובה.

הם מתחילים ללטף את עצמם, בהתחלה במסתור, במבוכה, ולאט לאט, משתחררים, פותחים את הרוכסן, ומתחילים לאונן לנגד עיניי.

אני מלקקת את שפתיי, גונחת, אני על סף גמירה.

אתה משחרר אותי מהחבלים הקושרים אותי לעץ,

מסובב ומכופף אותי לר' האות האהובה עליך, תחזיקי בעץ, ומתחיל להצליף על הישבן שלי, אני מתחילה ליבב, מתחננת לגמירה, לחדירה, לבעילה.

עוד הצלפה אחת, ואני חשה אותך חודר אליי במכה חדה, חלקה, עמוקה.

שומעת אותך אומר להם, אתם רשאים לשחק לה בפטמות, להשפריץ עליה בזמן שאני גומר בתוכה.

אני שומעת את צעדיהם מתקרבים אליי, רואה את רגליהם משני צידיי, אתה בתוכי נע, לא ממהר לשום מקום, נהנה מהאווירה ומכל רגע.

שני הצעירים, כנראה לא צריכים דירבון נוסף שומעת אותם מאוננים, נאנחים נושמים בקול רם, שומעת אותם מסונכרנים, מתקרבים ביחד לשיא, גם אותך, שומעת, מרגישה חזק כל כך בתוכי.

רשאית לגמור ביחד איתי אתה אומר, ואני מתחילה לרעוד, מתגרה עוד יותר, מגורה, משני הצעירים שלצידי וממך מאחוריי.

עוד דחיפה לתוכי, ואני כבר כמעט לא יכולה, מרגישה את הזרם החם שלהם משפריץ עליי מכל כיוון, אותך מתפוצץ וממלא אותי, ואני נופלת מעבר לשיא, מתעופפת בגמירה חזקה.

 

באטב הכביסה הכחול לא השתמשנו בסופו של דבר. 

נכתב על ידי , 25/10/2015 20:33   בקטגוריות סיפורים שלא קרו מעולם. בינתיים.  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בת: 57

ICQ: 6055589 




49,085
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להרבנית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הרבנית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)