הרבנית

יום שישי בצהרים, מתכנסת אל המיטה בכדי לשנוץ.

קר בחוץ וגשם, והשמיכה שאני מתכרבלת בה נעימה.

לרגע חשה משב רוח קר ואני מרגישה את גופך עירום, אוסף אותי אל חיבוקך.

אני נאספת אל גופך, אל בין זרועותיך ורגליך. זיקפתך מתחככת בי מאחור, ואני מגיבה בתנועה משלי.

נינוחים, בינות לסדינים, אנו נרדמים חבוקים, כרוכים זה בזו.

אני מתעוררת, לא חשה יותר את חיבוקך, מושיטה יד ומגלה כי אתה שרוע על גבך.

מתחפרת אל מתחת לשמיכה, אל בין רגליך, חברי הידוע ממתין לי שם, שאותו אנשק ואבלע.

לאט לאט הוא גדל בפי, מניע את עצמו עמוק לתוך פי.

השמיכה מופשלת מעליי, ואני מביטה בך, מבטך אפל מרוב תשוקה.

אני ממשיכה במלאכת פי, ואתה נאנח, גדל עוד ועוד בתוך הפה שלי.

לפתע אתה מושך את כתפיי, שבי עליי, אתה דורש ממני.

אני מתרוממת, מפשקת רגליי מעלייך ומנמיכה את עצמי, מחדירה אותך לתוכי.

לאט, לאט, מתענגת על כל רגע, כל מילימטר שהזין שלך פוגש את תוככי הכוס שלי.

אצבעותיך מתחפרות בכוח בבשר ישבני.

אני שומעת אותך נושם בכבדות, וכך גם אני.

עולה ויורדת, כולי ריגושים.

כן, כך אני רוצה אותך איש שלי, גדול וחזק ועוצמתי. בתוכי.

בועל אותי.

לא לגמור, אתה מצווה עליי. אתה מכיר את גופי, יודע שאני כבר כמעט על השיא.

כשאתה עדיין בתוכי, אנו מתהפכים, אתה מעליי, מקפל את רגליי, כך עמוק יותר, אתה אומר לי, ומגביר את קצב התנועה שלך. בכל פעם אתה נכנס עמוק יותר ויותר. אני משלבת רגליים סביבך, מניעה את אגן ירכיי בהתאם לקצב שאותו אתה מכתיב.

קדימה, אחורה, קדימה, אחורה, פנימה החוצה, פנימה, פנימה. אני על הסף, מרגישה אותך יותר ויותר, עמוק יותר ויותר, גדול יותר ויותר, חשה את פעימות הדם שלך מתופפות על קירות הווגינה שלי.

בבקשה, אני מתחננת אליך.

ביחד איתי, אתה עונה.

ואנו מתפוצצים, זה בתוך זו, אני סביבך, ואתה בתוכי.

שבת שלום, אהובי.