הרבנית

ותמיד כשאתה מגיע,

אני קצת מתאהבת,

מעט, כמעט.

עורי בעורך,

חשוף.

דבק, הופך לאחד,

זיעה נוטפת,

מגוף שנינו,

טעמך בפי,

טעמי בפיך,

שנינו,

טעים.

אתה נושק לי,

ואינך חדל,

אתה לוטף בי,

ואני, נרגעת,

מתמסרת למגע שלך,

לתחושה, המצמררת,

שלך בי.

ידי על חזך,

ראשי על כתפך,

נשיקתך בפי,

וידך בשערי.

במחול מתואם ומתוזמן,

גופינו נעים בקצב,

אחד, אחיד, יחיד ומיוחד,

כמו רוקדים לאותו הניגון.

רגליי כרוכות סביבך,

אתה בתוכי,

אני סביבך,

עוטפת אותך,

חשה אותך בתוכי,

פועם, דוחק,

עוד קצת,

והסוף.

אני נלפתת,

מחכה בין כל השיאים

אותו השיא הסופי.

אנו מגיעים אליו יחדיו,

אוחזים בחזקה זה בזו.

אתה נשאר בתוכי, ועליי.

עוטף אותי בגופך,

נושק לצווארי,

עוד דקות ארוכות אחרי,

ואני נותנת לך להיות

אותי.

והפעם השנייה הייתה טובה עוד יותר, אני צועקת בעוד אתה גונח באותו הזמן.

אני פוקחת את עיניי ורואה אותך מביט בי, ונושק לשפתיי.

מתאפקת מלהגיד לך-

בכל פעם שאתה פה, אני קצת מתאהבת.