הרבנית

חֲקֹק

אוֹתִי

עַל לוּחַ

לִבְּךָ,

וְשָׂא

אוֹתִי,

כָּל

חַיֶּיךָ.

וְהָיִיתִי

לאות

על ידיך,

לַטּוֹטָפוֹת

בֵּין עֵינֵיךָ.

וְהָגִיתָ,

בִּי,

יוֹמָם

וְלַיִל.  

אֲנִי הָאֵשׁ,

אֲנִי הַמַּיִם,

אֲנִי הָאֲוִיר,

אֲנִי הָאֲדָמָה.

אֲנִי הָרֵאשִׁית,

אֲנִי הָאַחֲרִית

אֲנִי הַמָּקוֹר,

אֲנִי הַבָּסִיס,

 מִמֶּנּוּ לֻקַּחְתָּ,

וְאֵלָיו,

אַתָּה,

שָׁב.

* * * *

שני הקטעים לעיל, נכתבו בלילה, מאוחר בלילה.

התעוררתי בחטף, גיששתי אחר המחברת שיושבת באופן קבוע ליד המיטה, ושרבטתי בעיניים טרוטות, ככפויית שד.

ולמרות שלכאורה הם נראים לא קשורים לבלוג ולתוכנו, ידעתי מראש, עוד לפני כתיבתם, שהקטעים הללו, יפורסמו ברבנית ולא בשום מקום אחר.

לאחר שהעליתי אותם על הכתוב, חזרתי לישון.

אפילו לא יצאתי מהמיטה.