הכרנו בגלל טעות חוזרת ונשנית במרכזיית הטלפונים שבמקום העבודה שלי.
זה לא נעים לקבל ארבעה-חמישה טלפונים ליום שמעשה אינם מיועדים לך.
בסופו של דבר אחרי טלפון שבו הוא צעק עליי, בשיחה שלאחרי הוא פשוט אמר, את חייבת לי קפה.
קבענו בנקודה הומה, כזו שאם הוא לא יראה לי נלך איש איש לדרכו.
הוא התקשר לשאול איפה אני בדיוק כשהייתי לפני חציית הצומת.
הרגשתי את קנוקנות תשוקתו מושכות אותי אליו מעבר לארבעת נתיבי הכביש.
כשנפגשנו הוא חייך חיוך רחב ומאושר, והנהן בראשו, נעים להכיר אמר.
ישבנו במקום אחד, ומאחר והיין שלהם לא מצא חן בעיננו, עברנו למקום אחר.
גם שם היין לא היה מהסוג הטוב, אבל כבר היינו מנושקים זה בזו, שהחלקנו את זה.
ישבנו שם, משוחחים, אוחזים ידיים, מתנשקים, ומדי פעם לוגמים מהיין הבינוני, ומהסלט הירוד.
כשיצאנו משם, הוא נעמד על המדרכה ומשך אותי אליו, חובק ומנשק בכל הכח.
אחז בפניי, משך בצווארי, תפס את שיערי, והכל מתוך להט הרגע, מחבק ומנשק.
התייעדנו להגיע לביתי כדי להשלים את המעשה, אך בדרך לרכבו, מתלטפים כמו בני תשחורת המגלים את חדוות המין זו הפעם הראשונה, נכנסנו לחדר מדרגות שהיה לא רחוק.
בניין ישן, עם דלת כניסה לבנין מעץ.
הוא השעין אותי לקיר והחל לנשק לי בפראות, ואני נענית לו.
החל לדחוף ידיו לכל המקומות שעושים לי נעימים.
ברגלי הסטתי את דלת הכניסה על מנת שלא נהיה חשופים לחלוטין ונראה מהרחוב והמשכתי לגנוח.
הוא התלהט, גברים תמיד מתלהטים מגניחות, לא יודעת למה והחל להרים את חצאיתי.
הגרביון הפריע לו והוא קרע אותו בדרכו אליי, הסיט את החוטיני ומצא אותי רטובה ומשתוקקת.
תחב ידו בתוכי, לא אצבע או שתיים , את כל הארבע.
אני גנחתי בקול רם יותר ויותר.
המשיך לעשות בשלו, ובאחת אני צעקתי בקול רם, טלטלה אוחזת בכל גופי.
"כבר?" שאל, "אני אוהב נשים שגומרות מהר".
הסתדרתי בשתיקה.
כשיצאנו לרחוב, אמרתי, "בעצם, כבר אין טעם שתבוא אליי, לא?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
