לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הרבנית


"...ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2006

על הגג - גירסת 2006


כל היום הוא ישב מולי, אל שולחן העבודה של מזכירת המנכ"ל, היא בחו"ל, והוא ששולחן העבודה שלו, נמצא בקצה הרחוק של הקומפלס אוהב להרגיש במרכז.

אז הוא ישב לשולחן שלה, מדבר בטלפון, קם הולך וחוזר, נכנס לישיבה, יוצא מישיבה וכל הזמן מביט בי לראות אם אני בקשב.

מדבר הרבה בטלפון.

כשהוא מדבר מהשולחן ההוא, יש לו מנהג להסתכל עליי.

עושה לי פרצפוים אם אני לא מסתכל, מחייך וקורץ אם רואה שאני מסתכלת עליו.

לא תמיד אני יכולה להישיר מבט אליו, אבל כשאני מדברת בטלפון, משחקת בחוט הטלפון, מגלגלת אותו על אצבעי, הוא מסתכל, ואני מביטה בו בחזרה.

אני מחייכת, והוא מחייך, עושה לי פרצופים נעימים.

לקראת סוף יום העבודה, הוא שולח מסרון, "נשיקה לפני שאני זז?"

"מ מ מ מ מ ..." עניתי.

"נכון" הוא מחזיר לי.

מתיהוא מספיק להעביר את הסמס הללו, הוא נמצא ומשוחח בחדר מנהל המחלקה שלידי, כשהמנכ"ל בדיוק נכנס.

עליתי לקומה העליונה בבניין.

פעם ראשונה שאני פה. הדלת מחדר המדרגות לגג עצמו הייתה פתוחה והשקיפה על גגות תל אביב.

לא יצאתי לגג, אך הסתכלתי על הנוף הנפרש לעיניי. זה הזכיר לי מראה אחר, מגג אחר בתל אביב.

שמעתי רחש במדרגות, ולא סובבתי את גבי, מי כבר יכול להגיע, ידעתי שזה הוא.

חשתי יד נשלחת בין רגליי ועולה מעלה, מתחת לשמלתי, נרעדתי כולי.

הוא התרומם, מחייך אליי, מסובב אותי אליו.

נושק לי, ריחו ריח מתקתק של בושם עכשווי לגברים, לא שאני מתה על הריח הזה, מתקתקתק מדי לטעמי.

צווארי מלוטף בשפתיו, הוא מחבק אתי, הניחי את התיק שלך על הריצפה וחבקי אותי, התגעגעתי.

כן, אמרתי, חודשיים לא שמעתי ממך.

אני עובר תקופה קשה בעבודה, מסיים באחת שתיים בלילה, את בטח כבר ישנה בשעות כאלו, אז אני לא מתקשר.

מממ... צודק, אבל אם אני ישנה הטלפון על שקט, כך שלא תוכל להעיר אותי....(אני מסמנת להזכיר לעצמי, להפוך בלילות את הנייד לשקט... זה יחזיק מעמד יומיים במקרה הטוב)

הוא כבר פתח את כפתורי השימלה שלי, וחפן את שדיי בכפות ידיו.  הטביע פניו מהם.

את מריחה טוב, אפילו אחרי יום עבודה.

מממ... לא יכולה לענות, נהנית ממגעו.

הוא מרים את השמלה, שולח יד ארוכה מגששת, מנסה להוריד את הגרביונים.

עד כאן, אמרתי, אני ממהרת.

אנ רק רוצה לדעת אם את רטובה.

שיטת הסלמי, אמרתי לו, בכל פעם אתה מתקדם מעט יותר לעבר המטרה שסימנת לך.

הוא חייך.

לא הפעם, קבעתי עם חברה.

מי החברה, שאל (מממ.. ממתי הוא מתעניין בחברותיי?)

את לא יכולה לאחר?

יכולה, לא רוצה.

וכן אני רטובה בגללך, מאז הבוקר.

אני אבוא הערב, נשק לי, וירד במדרגות.

 

 

* * *

הוא לא.

אבל בכלל שכחתי ממנו.

 

 

נכתב על ידי , 7/1/2006 23:32   בקטגוריות סיפורים מהחיים  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בת: 59

ICQ: 6055589 




49,114
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להרבנית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הרבנית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)