*** המשך
איך עשית זאת כל כך מהר? רעם בקולו יוסקה.
הייתי בדרך לכאן ממילא, לראות שהכל בסדר.
את רואה, אמר יוסקה, בעודו טופח על כתפו של הצעיר, זה איש עבודה אמיתי, את צריכה אחד כזה.
חייכתי בעייפות, ואמרתי," כשאפסיק לעבוד עד שעות כאלו...."
אז מה הבעיה? שאל מיקי.
המחשב שלי, עניתי.
הו זה דבר מעניין, מה כבר עשית לו? שאל, מגחך אליי, ומסתכל על יוסק'ה, תגובה כל כך טיפוסית לאנשי המחשב.
חמור מתנשא.
חזר אחרי דקה ואמר, טוב אז הולכים.
ומה עם המחשב? שאל יוסק'ה.
אה, זה סודר, ענה מיקי, בעודו בוחן את פניי, רק תדאג להתעלל באדריכל שתכנן לכם את המקום, הוא שכח עובדה פשוטה, שאנשים לא יכולים לשבת באותה התנוחה במשך למעלה מחצי שעה. לאחר מכן הרגליים שלהם משוטטות ומגיעות גם לכבלים של המחשבים, במיוחד בנקודות התקעים והשקעים.
השפלתי ראשי, מסמיקה במבוכה.
נלך? פנה אליי.
הנהנתי בראשי.
תשמור עליה, אתה שומע, צעק מאחורינו יוסק'ה. אנחנו צריכים אותה בריאה ושלמה מחר.
חייך אליי, בעודי נושאת אליו עיניים במבוכה.
מה את רוצה, הוא חושב שאת הבת שלו.
כן, ממש, מילמלתי.
אז מה, מחר היום הגדול.
כן, מחר.
ואחרי זה תפסיקי לתקוע שעות כאן?
כן, בערך כמו שאתה תפסיק לתקוע שעות כאן, שם, ובכל מקום אחר.
אם היה לי לאן לרוץ, או אל מי, אמר ולא יסף.
העדפתי לשתוק.
לא ידעתי אם כיוון רמזיו אליי, או שמא היו אלו אמירות בעלמא, ובמצב תשישותי, לא יכולתי לחשוב על תשובה מחוכמת.
נסענו בשתיקה מאזינים למקהלת הקולות שהתנגנה בפול ווליום.
כשעצר את רכבו ליד ביתי, הייתי צריכה לאסוף את כל כוחותיי שהתפזרו באוטו, בכדי להניח את את ידי על ידית הדלת.
תגיד, אמר ועצר, תגידי, הבטתי בו, תגיד, את חושבת אולי ביום שישי בערב, אולי, יקרה שלא תעבדי?
אני לא אמורה לעבוד בימי שישי, לשם זה יש לי סגן.
את חושבת, ונראה כי הדבר עולה לו במאמצים מסויימים, את חושבת שאולי תרצי לאכול ארוחת ערב?
סביר להניח, אמרתי, עדיין לא קולטת לאן הוא חותר.
לא, את לא מבינה, הבטתי בו בעיניים תוהות, אני מתכוון, אולי תרצי לאכול אתי, אני מתכוון.
אה, אהם, אה, הסמקתי, לא ראיתי איך זה מתקרב, וטרח, זה נחת עליי.
אה, למה לא? עניתי.
למה לא? חזר אחריי, בחיוך, אה, כן, לא, טוב, נו, אתה יודע, התבלבלתי.
נשק ללחיי.
לכי לישון, אני אדבר איתך ביום שישי, יש לי כבר את המספר.
כל כך הייתי המומה, ומבולבלת, ששכחתי לשאול איך הגיע לידיו מס' הטלפון שלי.
הלכתי לישון.
למחרת היה היום הגדול.
*** ההמשך יבוא, כאילו שיש לו איזו ברירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
