המשך
עיזבי, ממילא אין אף אחד במתחם, ענתה לעצמה, התעטפה במגבת הגדולה, וניגשה לסאונה.
נכנסה, נעצרה לרגע ממכת החום, פרשה את המגבת על הספסל ונשכבה בעיניים עצומות.
אין מי שיפריע בבלבולי מוח.
עברו כמה דקות, היא לא הבחינה, לפתע שמעה את דלת הסאונה נפתחת בעדינות.
פקחה במהירות עיניים, וראתה אותו.
קומתו מילאה את כל גובה הכניסה, עורו נצץ בטיפות מים.
חיפשה את קצוות המגבת להתעטף בה.
"לא, אל תתעטפי. זה בסדר", חייך, "סליחה שהפרעתי".
"לא הפרעת, חשבתי שאין אף אחד בבריכה"
"אני כאן"
בחרה שלא לענות, ועצמה שוב עיניה.
שמעה רחשים מכיוון הספסל הנגדי, שמעה רחש האבנים, "אקליפטוס" שמעה את קולו הלוחש.
הנהנה בראשה, ולא טרחה לפקוח עיניה.
שמעה את נשימותיו.
הוא לא ישב בשקט, שמעה קולו מלמל משהו לעצמו.
נשמה עמוקות, ריח האקליפטוס ממלא ריאותיה.
לפתע חשה משהו מכסה את עיניה.
הרימה ידיה להוריד את מה שהונח על עיניה, אך הוא אחז בידיה, ולחש, "לא, אני מבטיח שלא אעשה לך כל רע".
נשק לה ממושכות, שיחרר ידיה, אך קשר את כיסוי העיניים.
טעמו, צעיר בריא, רענן, לא מושחת.
הפסיק ושאל- יש צורך לקשור לך את הידיים?
שתקה.
הייתה מפוחדת, את דמה שעט בעורקיה בהתרגשות.
אקשור, אבל בעדינות, לחש באזנה, ונשימתו גרמה לליבה לפרפר.
לאחר שידיה נקשרו לספסל, חשה לשונה באזנה, מטיילת לאורך צווארה.
נשמה בכבדות.
חשה אצבעותיו נוגעות בפטמתה, הזקורה, צובטות קלות.
גבה התקמר, רגליה נפתחו.
ידו המשיכה לטייל, לוטפת את גופה.
את כל כך יפה, אמר.
כף ידו מצאה את מחבואה.
"זה מוצא חן בעינייך", אמר בקביעה, כשנגעו אצבעותיו ברטיבותה.
כחכחה בגרונה, הוא הסעיר אותה. גם המעשה.
לפתע חשה את פניו בתוכה, פתחה את רגליה לרווחה, מקפלת אותן על כתפיו, דוחפות את פניו לתוכה.
החלה לנשום בכבדות.
ידע את העבודה.
כמו הכיר את גופה, הכיר את הנקודות שייקחו אותה לאן שרק רצה.
הוא התקרב לפניה, עכשיו אני, אמר קולו צרוד וקשה.
חשה במשהו נתחב לפיה, ואו הוא גדול, אמרה בינה לבין.
ידיה קשורות, פניה חסומות, היה לה קשה לפעול בחופשיות.
טעמה אותו. ידיה קשורות ולא יכולה לגעת בו.
הוא נשאר בפיה, אך התכופף מעליה, נוגס קלות בדגדגן שלה.
גופה התנועע בתנועת עקלתון, ובתיאום, בין פיה לפיו.
היא ינקה עולה ויורדת במעלה הזין שלו, מנסה להגיע לביצים, משחקת בלשונה, לאורכה, לוחצת קלות על גופו, בכל פעם שלשונו שלו הביאה אותה לטלטלה.
הוא שיחרר אותה, מתנשם קלות.
זה לא ילך כך, אמר, קולו לא ניתן להכרה, משך את רגליה בין מותניו.
ונכנס בה.
צעקה הדהדה בסאונה.
ידיה, שלא היו קשורות בחוזקה, השתחררו ונאחזו בכתפיו, רגליה נקשרו סביב מותניו.
הוא דהר בתוכה.
שרטה בציפורניה את עור גבו.
רעה, מלמל, התעלמת ממני כל הקיץ, ברחת בלי להשאיר סימן, אני אזיין לך את הצורה.
עוד דחיפה אחת, הוא גדל עוד יותר בתוכה, ברגישות מופלאה, חשה את מרקם עורו, גודל העטרת, הוורידים שהתנפחו, אני מתפוצצת אמרה לעצמה, וחשה אותו, נשפך בתוכה, כשהיא צועקת שהגיעה לשיא.
הוא הוציא עצמו מתוכה.
נשק לשפתיה.
והלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
