הרבנית

נפגשנו במסעדה רומנטית, אפלולית למחצה.  קיבלנו שולחן מוסתר מאחרי עמוד פינתי.  כשפסענו לשולחן יכולתי להבחין שמאומה את לא לובשת מתחת לשמלה, ותהיתי לעצמי האם את עירומה לחלוטין מתחת לבגד או רק את החלק העליון החלטת להשאיר בבית.  אני הרי מכיר אותך ויכולתי לצפות כי תפתי אותי אפילו במסעדה, ואולי דווקא במסעדה.  כך שאני החלטתי, לפני שבאתי, כי מתחת למכנסיי יהיה מיותר להוסיף שכבה.  מי יודע?

לאחר משקה ראשון של יין אדום משכר חושים, התרוממת ואמרת כי את הולכת להתייפות... חזרת והושטת לי קופסא יפה ארוזה בסרט אדום לוהט.  עם נשיקה לאוזני לחשת, מתנה מאוד מיוחדת עבורך, ועם חיוך ניצחון מרוח על פנייך התיישבת לצידי.  המרצת אותי לפתוח את המתנה. מרוב התרגשות, הסתבכתי עם סרט האריזה, אך הייתי מספיק ערני לחוש בריח המיוחד שעלה מהקופסה. תהיתי ביני לבין עצמי מה מקור הריח המרגש, המסתורי והמפתה הזה.  לבסוף הצלחתי להתיר את הקשר ופתחתי את הקופסא לאיטי בציפייה, כשאת בוחנת בשעשוע אותי ואת הקופסה.  ואז ראיתי את אשר בקופסה, הייתי בשוק ואושר לא צפוי הציף אותי. חשתי איך בטני ועיניי מוצפים בלחץ מתוק מוכר. בתוך הקופסה הינחת את תחתונייך מוצפים בכל ריח הוויתך ורכותך. לא יכולת להעניק לי שי משובח יותר.   סחרחורות בלתי פוסקות הציפו אותי ואיימו למוטט את כל חומות ההגנה שלי.

עם קולך המתוק, נמוך מעט מהרגיל, שאלת: "אתה אוהב את המתנה שלי יקירי?"  הבטתי בך ולא היו לי מילים לענות, אז התקרבתי קרוב יותר אלייך ונישקתיך ברכות רבה, חש איך לשונך עושה דרכה לחולל בין שפתיי.  רעד ועוד רעד חלפו בגופי מהריגוש שהלך והתפשט והעמיק בגופי.

ישבנו ורק החלפנו לטיפות בזרועותינו, עד שהגיע המנה הראשונה.  החמאת לאיכות המנה ונראית כמתרכזת במזון. לפתע חשתי כיצד משהו מזדחל לאורך רגלי, ולקח לי שנייה להבין שאת מלטפת את רגלי עם זו שלך. רגלך הייתה כה רכה מול רגלי, וכה רך ונעים היה המגע. נזכרתי שאני עדיין לא נגעתי באוכל.  צפיתי בך ממשיכה לאכול ומדברת אליי כאילו אף רגל שלך לא תרה אחר זו שלי מתחת לשולחן.  אז אזרתי את כל יכולתי וניסיתי לנהוג כמוך. הרגשתי כה נפלא מהמחול שהתנהל עלי מתחת לשולחן, בו בזמן שכלפי חוץ המשכת להתנהג באופן רגיל.

רגלינו נעו מתחת לשולחן, נתונים לחיים משלהם ולא נזקקים לנו במסעם המופלא.  לאט, לאט טיפסה רגלך לעבר האזור הרגיש שלי ואני ניסיתי להחליק בכיסאי ככל האפשר, בכדי לסייע לך ככל יכולתי להגיע לרכותי ולהרבות בהנאתי. ראיתי איך את מציצה אלי מזוויות עינייך בעוד את לועסת מלוא הפה של אוכל נפלא, ויכולתי להישבע כי חיוך פעוט עולה בקצות שפתייך.  פסקתי לאכול לרגע והוריתי לידיי לצלול אל מתחת למפת השולחן ולשחרר את רכותי. או, כמה חכם הייתי שהחלטתי לא ללבוש מאומה.  חשתי את רגלך העירומה הרכה והחלקה כל כך, מה שהביא אותי להשאיר יד אחת שם על רגלך. והמשכתי לאכול עם ידי האחרת.

חשתי כיצד רכותי מתעצמת תחת המגע האוהב של רגלך. התענוג היה עצום, אך לא יכולתי לגלות זאת בהבעת פני והמשכתי לאכול כאילו עיסוקי כולו במזון.  רגלי החלה ללטף אותך בעדינות רבה וברכות, חש כיצד את יורדת לאיטך בכיסאך, מעניקה לי עוד ועוד מרגלך.  צפיתי בך ונוכחתי כי פנייך סמוקות מעט (אני מניח שפני השתקפו כך גם כן) וכי פטמותייך ככפתורי פרחים מצמחים מבעד שמלתך. וכך נוכחתי כי את נהנית ממש כמוני.

ידי המשיכה במסעה במעלה רגלך והגיעה לחלק הרך באמת של ירך הפלאים שלך, וחש אני כיצד את מגיבה לכל לחיצה ומעגל שידי ציירה שם.  הצצתי אלייך ונוכחתי לדעת כי את מאדימה מאוד ובעדינות שאלתי אם נפסיק ונלך למקום אחר לסיים את תענוגותינו.  ללא קול, ענית רק במנוד משמאל לימין וחזרה.  מסמנת לי להמשיך. ועינייך הוסיפו: בבקשהההההההההההה...

לפתע הורדת את גופך אף יותר והגשת לי את מלוא רכותך. חם וגולש ויונק את אצבעותיי האוהבות.  עם ניצן הפרח שלך תפוח ומאיים להיפתח ומייחל לליטופיי.  את מצידך, לא פסקת אף לא להרף ללטף את רכותי האוהבת וחשתי כי כולי עומד לגלוש מתוך גופי. שאלתי בתחינה ואת אישרת בעיני האהבה שלך כי זה אשר את מבקשת.

ליטפתי את ניצן הוורד שלך בתנועות מעגליות לוחץ קמעה ומשחרר ויכולתי להרגיש גלים של רעד השוטפים את גופך.  שתיים מאצבעותיי החוקרות מצאו אותך נפוחה ומלאה באהבה גולשת. המשכתי עם אגודלי ללטף את ניצן אהבתך וחשתי כיצד המתח עולה ומתעצם בגופך.  ידעתי כי את באה לפגישה המיוחלת של אור ואהבה מתפרצת ומיהרתי גם אני להביא את כל אור ישותי. בעיניים עצומות חשתי כיצד זרמים של עונג נישאים מגופי אל רכותי. עם כל גל רעדה שחלף דרכך התעצם תענוגי עד לבלי נשוא.  התעצמת בהתרגשותך והעצמת אותי עד שגלי אושר בקעו ושטפו דרך גופי. מעולף למחצה יכולתי להרגיש איך אהבתך בוקעת מגופך וגולשת את יצירי אור אהבתך לידי ומשם למוחי ולליבי. מלאת את נפשי שמחה.

והייתי כה שמח…

לאחר זמן, עדיין מנסים להסדיר את נשימותינו, הגיע אלינו קול ממרחקים… "החלטתם כבר מה תרצו למנה עיקרית?"  שנינו פרצנו בצחוק מתגלגל וענינו למלצר ההמום שכבר סיימנו את המנה העיקרית וכי נשמח לכוס קפה חזק

אנונימוס וולגריס

6  במאי 2003

(מפורסם כאן לראשונה)

ותודה לרבנית על האירוח המאיר והמחמם לב וגוף...