הרבנית

היה לילה של חורף, אך בין כל הצללים נראתה כה קטנה, כמעט עירומה. פניה כוסו בצל של מגבעת גבוה, ולשפתיה שפתון אדום עז. חצאית קצקצרה וסוודר עבה בצבע של לילה שכיסה את ירכיה בפלומת צמר רכה. את עייניה לראות לא ניתן, ומתחת לשמיים הכבדים, הרגישה כרואה ולא נראית. ריח של בושם זול התנדף בערפל כשהביט בעלמה לראשונה. "היא לא מכאן" לחש , כאילו דיבר עם הגשם. היא מתחה את ידיה, ציפורנייה אכולות, מרוחות לק אדום מקולף. על גדות הכביש שכוסה כולו במים, התהלכה בעקבים גבוהים שהקנו לה הליכה של ילדון מגושם. הוא אהב ילדים. העלמה בשנות העשרים לחייה,   הגבר בעשור החמישי. הגבר שהבחין בה רועדת , רוקדת לצלילי הרוח ומתנועעת מצד לצד בשלוחות של קיפאון, ניגש אליה, הושיט לה את ידו , אצבעותיו הקצרות והעבות שלאורכן פלומות שער שחור עטפו ברוך את ידיה הצנומות. העלמה לא נרתעה למראה גבר מגודל לבוש מעיל גשם ארוך, עורו לבן- גם שערו. הם צעדו אילמים כמו ידעו את הדרך , כשהגיעו לכיכר. הכיכר כוסתה ורדים אדומים , נראה היה כאילו טיפות המשקעים גרמו להם לבכות. "לאן מכאן?" שאלה . הרחובות הקודרים של אותה עיר עצובה ארזו את שניהם בתוך הסופה, איש לא היה בחוץ בלילה כזה. הגבר הוריד את מעילו והתקרב אליה, לרגע נהג בה כגור כלבים עזוב, ריחם על השלד שעמד מולו, שהקור הלם בעצמותיו. אחר כך הוריד את מכנסיו, ודחק אותה לקיר. פניה של העלמה היו ספוגות במים ולא ניתן היה להבחין אם מדובר בגשם או דמעות. הוא אחז בגפה השברירית בחוזקה ונדמה היה שנותק מפרקה מכף ידה לרגע . חצאיתה הקצרה הורמה והוא הפשיל תחתוניה על נעליה כך שהשתפשפו ברצפת האספלט העייפה. הוא פתח את חנותו האלגנטית והניע אגנו לכיוונה כך שתוכל להבין את שיעולל לה. העלמה שתקה, עצרה את המחנק בגרונה ומבטה קר ,אדיש וקודר. בעדינות ליטף את ישבנה הקטן ואמר לה מילים יפות. היא נראתה לרגע כילדה שחיפשה את מקומה בעולם האמיתי ואחר ביקשה לחזור לזרוע אימה. אישה בשלה לא הייתה הילדונת, שני שדייה נראו אתה כפרי רקוב ודל. האיש הביט בגופה הדקיק והחוסר אונים הזה רק דחק בו להמשיך. הוא הרגיש איך איברו קורא לו, 'גע בה גע בה'. ומשך אותה אליו בחייתיות שאיפיינה נמר בשעת ציד. האישה עמדה פסיבית למעשיו ובכל רגע חשה את גופו מתפתל מחמת האדישות. כשנע בתוכה עד כאב, ידיו אוחזות באגנה , מותירות סימני אצבעות את גופה, והוא זוחל, קדימה ואחורה, מחייך וצחוקו אחוז דיבוק. הוא העביר אצבעותיו הגסות על בטנה הנעלמת, והיא רק שתקה, מתעלמת. הוא הרגיש איך הפיתוי עולה בגרונו, הניף ידו על כתפיה בפרעות, העלמה נחנקה והחלה משתעלת. הוא לא רצה להכאיב לה, רק רצה שתהא מרגישה. כשהיה כבר קרוב לפורקן , יצא מגופה, משך ידה לכיוון עמוד הנוזלים והחל מסייר אותה עליו. והיא כאילו אבדה בתוכו, ואינה מגששת דרך . האיש שהרגיש איך גופו מתפוץץ לו לבדו, משך בשערה וציווה אותה להכאיב לו. והיא כמחשב המציית לפקודות, דחקה בעמוד ציפורניה הקצרות, הגבר צעק מכאב ועונג ונוזליו שהשתפכו וזרמו במורד הרחוב נמהלו בדם ודמעות, הוא השיב תחתוניו עליו. הגבר משך את האריג העבה מעל גופה והיא נותרה עירומה תחת סכך השמיים, הוא הביט בה חוקר את השלל שהשיג. הוא התכופף לבין רגליה, אותו מקדש בנוף האפרורי נראה כספינה טרופה . את ידו העבה העביר עליה, אצבעותיו חיפשו דרכן באפלה. מבעד לתחתוניו ניתן היה להבחין בבליטה המתעוררת מחדש. לראשונה הביעה העלמה תגובה, היא קיפלה גופה והעצם הזר שבתוכה גרם לה לנוע בחרדה, זה לא היה כמו קודם, שזיין אותה ממש, הגירוי הזה קרץ לה והפעם הייתה זו היא שדחקה בו להמשיך. ידו בתוכה מתרכחת מנוזליה, והיא מתנשפת בקצב מתגבר.. האיש מתקרב שולף ידו ממנה, מתכופף  לאברה ומנשק את עגנה , נשיקות קרות. העלמה שעתה מתבגרת בין רגע מבחינה באותה משיכה שבאויר. והקור והלילה והחושך במפתיע, לא מנעו מהם להפשיר. לשונו החמה מאתרת את גופה בחוטים של עונג סמיך, והיא מרגישה איך כולה מתמסרת אליו , היא ממש מתחילה להרגיש. היא מפשקת רגליה כמאשרת המשך, והוא נוגע עמוק בתוך, והיא גומרת וצועקת וגופה מתפורר למראה הגבר הזר.

אחר מצווה עליו כשולטת במתרחש "הפסק". והגבר מתלבש, ועוצם את עינייו והולך ובוכה והולך.

המהממממממ... מיכלי, מטמונים.