הרבנית

ביום הראשון בעבודה שמתי לב שנתנו לי את אחד מהכיסאות המתנדנדים האלו.

תענוג של כסא.

החצאית הרחבה הסתירה בלי קושי את ה"חבר" הקטן שלי, זה שבלעדיו הייתי מזמן משתגעת.

בשקט, בלי שאף אחד ירגיש, השחלתי את היד לתיק, שלפתי אותו -

ובתנועה מיומנת הכנסתי אותו עמוק מתחת לחצאית, הסטתי קלות את התחתונים ו... חייכתי חיוך קטן.

לאט לאט התחלתי להתנדנד על הכסא, מוצאת את הקצב הזה שעושה לי נעים, משתדלת לא להאנח.

נדנודים קטנים, שולחים לי זרמים עדינים לשיפולי הבטן, לפטמות, לקצוות השיער. מתנדנדת ומקלידה.

"הכל בסדר? נוח לך, את רוצה אולי כסא אחר? " שאלה אותי הבוסית כשעברה שם,

"לא לא תודה תודה, הכל בסדר" עניתי במהירות, "זה כסא מצוין"

תודה לאל על כסאות מתנדנדים.

J- הוא שכתב, מתוך רחשי ליבי, ולטענתו אני הייתי המוזה....

:-)

***

ובאותו הקשר,

היום בעוד חודש - היומולדת שלי...

בשנה שעברה ביקשתי ולא קיבלתי....

***