כשיצאנו מארוחת הערב, היה כבר די מאוחר, הרחובות הריקים הבריקו שטופים מהגשמים האחרונים.
"קחי", אתה מושיט לי את המפתחות, "כואב לי הראש תנהגי את", כמו בשיר.
אתה יודע עד כמה אני אוהבת לנהוג בלילות.
לפנינו נסיעה ארוכה עד הבית, אנחנו מחוץ לעיר,
אנו נכנסים לאוטו, ברדיו מוזיקת ג'אז לילית רכה ונעימה, אני עולה על כביש החוף.
תוך כדי שיחה, אתה לוקח את כף ידי בין שתי ידייך, מלטף, נושק לאצבעותיי.
נעים לנו כך, אנו נוסעים ומשוחחים.
מעניין שלעולם לא נגמרים לנו הנושאים לשיחה.
אתה מניח כף ידי על מפתח מכנסייך ואני חשה אותך משם.
אנחה קטנה נמלטת מבין שפתיך, ואתה משעין ראשך לאחור, עיניך עצומות, מרווח את רגלייך- שתהיה לי גישה קלה יותר, שלא אסיח דעתי מהנהיגה.
מלטפת אותך, חשה את חומך מבעד לבד המכנסיים.
אתה גדל למגעי, מתרחב מתפתח.
מבלי להסיר עיניי מהכביש (אני נהגת זהירה), אני מפתחת מכנסייך, אתה עוזר לי מעט, מפשיל מכנסייך, ושחרר את הכלוא לאוויר החופשי, והלה, מזדקר ועומד לו לראווה.
אני מחחיכת אליו, וקורצת, עוטפת אותו בידי, מלטפת מעלה מטה וחוזר חלילה.
אתה מוריד את משענת המושב לאחור, לוקח נשימה עמוקה.
אני מגורה כולי, שולחת ציפורן ארוכה לבסיס העמוד שלך מגרדת ענוגות, ממשיכה ללטף, נשימותיך העמוקות מרטיבות אותי עוד יותר, אני נעה בחוסר נוחות תוך כדי נהיגה, מתאווה אליך, גלי תשוקתך מגיעים אליי נוגעים בי באצבעות רוטטות.
בהחלטה של רגע, אני עולה על מחלף נתניה דרום, פונה לתוך מגרש החניה של איקאה, בשעה כזו אין שם מכוניות חונות, ואני אסתכן בהצצה של משמרות הביטחון אם יעבור שם מישהו כזו.
אתה פוקח עין אחת, מחייך חיוך זדוני.
אני מחנה, מכבה את המנוע, מרחיקה את הכיסא ורוכנת אליך, לבלוע אותך בפי.
אתה מסיט את שיערי מפניי, נהנה לראותי כך.
אני יודעת שאתה אוהב לראות את עצמך נבלע בפה שלי.
אני מניעה את האגן שלי, אני רטובה בטירוף, אתה מלטף אותי, ואני גונחת בפה מלא, אתה גדל יותר ויותר, אך הפעם אני רוצה אותך בתוכי.
מפשילה חצאית כלפי מעלה, קורעת את הגרביון, בחורף הבגדים כל כך מסורבלים, מסיטה את החוטיני, מקפת את רגליי (מזל שאני כל כך גמישה) ומתיישבת עליך.
אתה ממלא את כולי, כפות ידיך חובטות בסתירה מצלצלת בישבניי, ואני מפליטה צעקת תענוג, מניעה את אגן ירכיי כתנועת רקדנית הבטן, אצבעותייך מתחפרות בבשרי, מחר בבוקר יהיו לי סימנים, אבל למי איכפת.
עוד תנועה קטנה אחת, אני חשה אותך בתוכי, אתה גדל עוד יותר, מחפשת משהו להיאחז בו כי טלטולים אוחזים בגופי, ומכווצת את שרירי הוואגינה שלי, ושנינו פורצים במחול מתואם מוכר ואהוב, גופותינו מתוזמרים, מנגנים ופורטים על אותו המיתר.
שנייה לפני אתה שולח יד ומדליק את האור הקטן – אתה אוהב לראות את פניי כשאני מגיעה לסוף וגומרת, אגלי זיעה מבצבצים, דחיפה נוספת, התכווצות קלה, ושנינו גומרים בעת ובעונה אחת.