- אני מתבוססת בדמעות בכל פעם שאני מקשיבה לאדאג'יו של אלבינוני. מה זה מתבוססת, אתם מכירים את התינוקות שבוכים עד שאין להם אוויר לנשימה ואז הם משתנקים? בדיוק ככה. אין לי מושג על מה ולמה, אבל היצירה הזו גורמת לי לעצב תהומי גדול ועצום שכואב בחזה עד שאין לי אוויר לנשימה.
- בצבא עפתי מקורס קצינות על חוסר ביטחון עצמי. פעמיים;
- בטירונות קיבלתי אפטר במיוחד בכדי להיפגש עם החבר שלי. הוא שלח זר פרחים בגובה שלי לבה"ד 12 כי חגגנו 6 חודשי חברות באותו היום; יום אחרי הטקסיום אמא שלו דאגה שהוא יטוס לארה"ב הברית לעבודה , כי רצינו להתחתן, ואמא שלו לא אהבה אותי -כי אני מה לעשות - "נישט פי נון זרר" (או איך שלא תכתבו את זה) היינו- לא משלנו באשכנזית. לשון תקינה להגיד עליי- שאני שווארצע, פראענקית, אה ווילדה חייה. למיטב ידיעתי, שנה וחצי אחרי הוא נישא לנוצריה והוא חי עימה עד עצם היום הזה. העיקר שהוא לא נשוי לעירקית.
- יש לי בגרות בריקודי עם (וגם בכימיה, אבל זה פחות ייחודי);
- החלום הכי גדול שלי הוא ללמוד בלי בעיות פרנסה (בערך מה שאני עושה עכשיו, בעת מובטלותי);
טנגו ביקש, טנגו קיבל, ואין לי שמץ של רצון להעביר את זה הלאה.
הפרוייקט הזה מוחזר פעם אחת יותר מדי.
אה, ובכדי שהפוסט הזה בכל זאת יהיה קשור לרבנית (בצמח בר יש פרוייקט אחר – כנסו ותהנו)
לא מזמן חגגתי יומולדת. בין שלל הברכות והאיחולים, קיבלתי צרור פרחים- תהנו:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
