הרבנית

 אני כמעט לא חושבת עליך כשאני בעבודה.

אני מאוד עמוסה.

אבל יש ימים שאני כן חושבת עליך.

אלו ימים רגועים יחסית, עם פחות משברים לטפל בהם,

פחות אי מיילים לענות, פחות טלפונים לעשות.

אז יש לי זמן להרהר, להיזכר.

אני גוחנת אל מסך המחשב.

החוטיני נכנס טוב טוב בחריץ.

אני זזה מעט, ככה החוט משחק לי במקומות הנכונים.

במקומות שאצבעותיך ביקרו.

מסדרת את החוט, מלטפת את עצמי בהיחבא,

שולחן העבודה שלי נשקף אל המסדרון, וכל מי שעובר יכול לראות.

אחר נשענת לאחור,

משלבת רגליים, מכווצת שרירים,

זה הולך יותר טוב עם נעלי עקב וחצאית,

המגע של הבד על עורי החשוף,

מכווצת שריר ימין, משחררת.

מכווצת שריר שמאל, משחררת.

אני אולי לא רזה ולא מתאמנת באופן קבוע,

אבל שומרת על כושר בתחומים מסויימים.  

מכווצת את שני השרירים,

ואת שרירי הנרתיק.

אני מרגישה את עצמי, רכה, לחה, מלאה,

נפוחה.

הפטמות שלי מזדקרות,

אני מפעילה את המזגן בשיא הקור.

לא קר לי, זה נעים.

מחליפה רגל וברגל,

מתנדנדת על מושב הכיסא.

מכווצת שרירים,

משחררת,

אני צריכה לקנות לעצמי רוקט פוקט ולשמור אותו במגירה הנעולה.

אוףףףף

מתי יגמר היום הזה?