הרבנית

תסלח לי,

אני לא מתכוונת להעליב

אבל אחרי שלוש שנים ביחד,

ושנה וחצי של פריג'ידיות מצידי,

פתאום,

משהו מתחיל להתעורר,

אני חשה זרמים מוזרים

במקומות שכבר שכחתי מהם,

לחויות, רטיבויות.

תחושה מוזרה בכתפיים,

ותנועה מוזרה באגן הירכיים,

באמצע הרחוב,

באמצע סתם הליכה,

שרירים מתכווצים באמצע ונהיגה

ומה לא, ומה?

תסלח לי,

אבל כנראה, זו לא אני,

זה אתה.

היו אלו שלושה ימים בלתי נעימים.

אני סבלתי ובכיתי, ואתה סבלת איתי ואותי

בשקט ומרחוק.

לא נתתי לך להתקרב אליי

לא נתתי לך לחבק או לגעת,

וגם הנשיקות שלי היו חסרות חמימות.

היום זה יום חדש,

השמש הפציעה מבין העננים

ולמרות שעדיין קר

ולא היו הרבה מים חמים בבוקר

(למרות שאתמול בערב הדוד פעל במשך שעה)

פתאום הרגשתי מחדש.  

הלחות טפטפה מבין רגליי,

חשתי את מגע ידך על עורי,

החיבוק שלך חם ומצנף אותי בתוכך,

הפטמה שלי, מזדקרת למגע לשונך,

ואני נפתחת אליך,

אתה משכיב אותי לאט במיטה,

מניח ראשי בעדינות על הכר,

פושק רגליי,

ומלקק דרכך אל שפתותיי

אני נפתחת אליך

מקמרת גופי,

גונחת בקול,

חובטת ראשי בכרית

(לא בכדי הקפדת להשכיב אותי במיטה)

חובקת אותך בין רגליי,

ואתה צולל אל בין מעמקיי,

לשונך חוקרת את קפליי,

ואתה יונק את מיציי,

נושק לעורי, לירכיי נושך

ואני מתפתלת

גונחת, צועקת,

מושכת את בד השמיכה, הסדין,

ולא יודעת את נפשי עד ביאה.

וכשאתה בא אליי,

אתה בא אליי.

משחיל את עצמך בגופי,

ואני לחה ורטובה כולי

מכווצת, נפוחה,

חמה ומשתוקקת אליך

חובקת אותך בזרועותיי

לקרב אותך עוד יותר אליי,

מרימה את אגן ירכיי,

נעה בזרימה מופלאה אליך,

ואתה בתוכי נע,

לעיתים מעדנות

לעיתם בחוזקה,

ולאט לאט אנו מתרוממים,

נאחזים זה בזו,

חמים ומתאווים,

ובפרץ אדירה של תנועה מתואמת,

אנו באים עד גמירה.