הרבנית

 הייתי בביקור אצל חברה.

יש לה יומולדת בדיוק שבוע לפניי, והיא נשואה.

בעלה קנה לה לכבוד היומולדת כורסא.

גדולה כזו, שנפתחת ונשכבת, נוחה.

כשהגעתי, הכינו לי קפה, ואמרו לי תשבי, תשבי על הכורסא.

היא עושה מסאז' שזה נפלא.

אמרתי, נו טוב, כאלו, אני כבר מכירה.

מה כבר יכול להיות.

והתיישבתי,תוך כדי שיחה, והכפתור בשלט נלחץ על ידם.

ושניהם שוחחו איתי, ואני בחיוך מהנהנת : "כן, אהאה, כן, זה נחמד נורא..."

ובדמיוני מפליגה למשהו שקרה מזמן נורא.

"ממממ....כן, אהאה", והחברה בחיוכי מבחינה, והיא מלמלת לבעלה, "אני יודעת על מי היא חושבת, ועל מה".

אחרי עשר דקות התכנית הפסקה, ואני חזרתי להכרה ולשיחה הערה.

כשיצאתי משם, עליתי על האוטובוס בכיוון הביתה.

המושב היחיד שהיה פנוי, היה ההוא הזה המורם, בדיוק על הגלגל האחורי, באוטובוס הארוך.

כנראה בולמי הזעזועים באוטובוס, היו דפוקים, משום שהכיסא זמזם ורטט כל הדרך, וזו הייתה דרך לא קצרה.

אני כבר באתי מוכנה, כורסא וכל זה, ישבתי בחיוך מוזר, לא מסגירה, חצי ערה, חצי נתונה בתוך הזיה, איך אצבעך, נתונה בתוך הישבן שלי, רוטטת, ושתי אצבעות שלי, בנרתיק הרטוב שלי, לשות, ממשמשות, דשות, וחובטות בי, עושות בי כבשלי. ואני מניעה קלות את האגן הירכיים שלי, קלות בלבד, כך שפועל הבניין הרומני, שישב לצידי, לא יחוש במה שעובר עליי, ואם כן – who the gives a shit?  , שיהנה הממזר.

ואני עוצמת עיניים, משעינה ראשי על הזגוגית הקרה, ומזמזת ביני לבין עצמי

"שלא ייגמר לעולם".

חג אהבה שמח, איש,

מי ייתן ואצבעותיך תשארנה רטובות לעולם,

מי ייתן ופטמותיי תשארנה זקורות לעולם,

ולשונך חמה, ואני נכונה לך.

מי ייתן, ותמיד תהיה פה אהבה.

אהבה, חמה, לחה, דביקה, רטובה, עמוסה בפירות תאווה, מלאה בחישקוקים ונישוקים, ושאר פירות יבשים.

ביקשו אותי לכתוב ברכה,

ברכת הרבנית,

נראה, כי אנשים אוהבים את ברכותיי:

יהי רצון שלעולם נרותינו יבערו באש חמה,

והחום העולה מחלצינו,

יעלה באד האהבה,

והזימה בחיוכינו, תגיע,

ולא רק לעינינו,

ותאווה תפשה ברחמינו, ובכלי זינו,

ולעולם נעמוד הכן ובדום,

מתוחים ומחכים נמתין

בחוסר סבלנות, בשקיקה ובערגה,

למלא את יעודנו.

יהי רצון ש/הנס שהביא אותנו

לעד ישאר בינינו,

וימשיך להניס את אוייבינו, ואת צרינו,

ואותו הנס, שימשיך לקרב בין ליבותינו

שלא נדבר על איברים אחרים.

חג שמח,

ואם תאכלו מאכלים משמינים,

דעו להוריד אותם באמצעים המתאימים

והמבין יבין

הוא ביקש שאשתתף בפרוייקט של תפילה, ומתוך אזרחות וחברות טובה, אמרתי קדימה:

ארימה כוסית,

כוס בלי תחתית,

לחיי נצח של זיונים טובים,

של רגעים מעולים,

בהם בלי הכרה,

נגיע לכדי גמירה,

בעקבות חדירה,

ללא עצירה,

עם גניחה אחר צריחה.

ארימה כוסית,

לכבודה של שנה חדשה

שנה טובה וחושנית,

שבה ניתן לעורינו

להיות מהות קיומינו,

ולהבין, שהזהות הריגשית,

אינה בהכרח שקרית.

שלעולם לא יגמר.

שתמיד אגמור,

ושתמיד ארצה עוד.

שתמיד נגמור,

ושתמיד נרצה עוד.

שנה טובה.