הבור |
| 9/2005
הפינה לשיפוטי
יש לי תיקיה של מוזיקה למיון - עשרות דיסקים שאני צריך לשמוע ולהחליט אם אני אוהב או לא. ביומיים האחרונים עשיתי ספיישל הפינה לשיפוטי:
הכללים:
כל שיר מקבל ציון מ-5 עד 10.
אלבום שחציו או יותר שירים גרועים (5-7) דינו להמחק מלבד שירים בציון 9,10.
אלבום שחציו או יותר שירים טובים (8-10) דינו להשאר, כולל השירים הגרועים.
התוצאות:
שירי דיסקו ואייטיז מחוקנ'רול: חלק קטן נשמרו, הרוב עפו. אני חושב שצריך להיזהר מז'אנרים בהם המפיק נחשב לא פחות מהמבצע. ומז'אנרים בהם טקסט דבילי נחשב יתרון (אפשר להוציא שיר פופ מושלם על תחנת מוניות, לעזאזל. "את תחנת המוניות שלי, קראי לי בקשר, אני זמין באלנבי, אפעיל לך את המונה" וכאלה)
אהוד בנאי - 1996 - עוד מעט: נשאר.
אהוד בנאי - 1998 - טיפ טיפה: עף לעזאזל מלבד 6 שירים שנשמרו.
יש לי בעיה עם אהוד בנאי, ואני חושב שהגיע הזמן שמישהו יאמר את זה:
חלק מהאלבומים של אהוד בנאי הם חרא. כן, חרא.
אני לא מבין אין אמן שמוציא שירים כל כך יפים כמו טיפ טיפה, הכל בגלל האהבה, סרט רץ, מהרי נא, בואי הביתה ורוב האלבום "קרוב", יכול להוציא תחת ידיו אלבומים כל-כך מצחינים כמו "אהוד בנאי והפליטים", "ענה לי" ורוב האלבום "טיפ טיפה".
מה שמצחיק הוא שאלו לא שירים שאני אוהב פחות, אני ממש לא יכול לסבול אותם בניגוד לשירים הטובים שלו שהם בעיני הם מהיפים בתבל. כמעט שאין באמצע.
דודי לוי - 2000 - פרויקט חנוך לוין - נמחק למעט שלושה שירים, וגם הם מרחמים.
דודי לוי הוא כמו אהוד בנאי רק פחות טוב. והגם שבהופעה הוא די נחמד, המוזיקה שלו לא מספיק מעניינת.
ביץ' בויז - המיטב - מלבד שלושה שירים בציון 10 כמעט הכל בציון 5.
אני לא מבין איך אפשר לשמוע יותר מארבעה שירים ברצף - הם נשמעים כמו תעתיקים של שלושת השירים הטובים, הטקסטים מגוחכים, העיבוד שבלוני וכל העסק נשמע כמו מזימה להפוך את כולנו לגולשים אהבלים ומאושרים באהבלותם. תודה, אני אוותר.
Desert Sessions - כל החומר שלהם - נמחק ללא רגשות אשם.
The Frames - For the Birds - נמחק בהרבה שמחה לאיד.
שתי הלהקות סובלות מאותן בעיות כמו 99% מסצינת הגראנג' והאלטרנטיבי האמריקאי: אין להם כישרון והם משעממים את התחת.
מתישהו בשנים האחרונות נהייתה אופנה כזו של זמרי לו פיי שמייבבים למיקרופון בווליום מינימלי תוך פריטונת על הגיטרה מדי פעם, ולהקות רועשות שמצאו במקרה איזה חצי ריף ומנגנות אותו שלוש דקות רצופות. אין פה את המלודיות של הרוק הקלאסי או המתקדם, אין פה את המורכבות והאנרגיות של המטאל, יש פה רוק דהוי שמוכן פעם אחר פעם מאותו שקיק תה ישן.
להזכירכם, אני עדיין מחכה לזיהוי מלא של הקטע הראשון - היינו מאיזה אלבום הוא, והאם שמו באמת Dirty Old Man.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
