הבור

מגיעה לי טפיחה רצינית על השכם.
סיימתי עכשיו לנקות את המרפסת לקראת צביעת הסורגים שבעל הבית יעשה השבוע. המרפסת שלי היא מגנט לאבק. פעם הייתי מנקה אותה פעם בחודש, ובתוך שלושה ימים היתה עוטה שכבת אבק. אחרי כמה מפחי נפש כאלה הפסקתי כליל, ואם לא הייתי מנקה היום, בתוך חודשיים שלושה כבר הייתי יכול לשתול ירקות באדניות שקוויד החתול רוקן לפני הרבה זמן ואט אט התמלאו מחדש.
פיניתי בערך ליטר אבק והרבה זבל, ועכשיו כיף להביט במרפסת היפה ובצנצנת הכתומה שניצבת על המעקה.
הצנצנת הגדולה מלאה בפיסות מנגו שבעוד כמה ימים אכין מהם עמבה.
עמבה מעלה אצלי מחשבות על רווקות. פעם, אחרי דייט לא מוצלח, או מישהי שהבריזה - אני לא ממש זוכר, הסתובבתי בעיר וקניתי סביח עם המון עמבה ושום ובצל כי ממילא אין לי עם מי להתנשק הלילה...
אז נכון שכיף לי לעשות מה שאני רוצה ולבשל מה שאני רוצה ולשמוע איזו מוזיקה שבא לי בלי הצורך להתחשב באף אחד, אבל יש לי הרגשה שלעמבה יתלווה טעם מריר במקצת.
אני לא יודע אם אני מתגעגע בעיקר לחום ולאהבה או לסקס. אני גם לא יודע מתי המצב ישתנה. בג'יידייט לא מצאתי מישהי מדהימה, ואם כן - היא לא עונה. אני ביישן, ובכל מקרה גם בפעמים שהתחלתי עם בחורה לא יצא הרבה, ונראה שנגמרו השידוכים שהחברים יכולים לשדך לי.

לא נורא, בינתיים יש לי שני ליטר עמבה.

עוד בחזית האוכל המוזר: אחרי חודשים של הבטחות לעצמי, סוף סוף הכנתי רגל קרושה: בישלתי רגל בקר במשך שש שעות, סידרתי בתבניות שכבה של פיסות בשר הרגל, עליהן יצקתי את המרק ועיטרתי בפרוסות ביצה. הנוזל עוד לא נקרש, אבל טעמתי אותו בעודו חם והוא היה נפלא.
הבוקר השותף שלי הדגים לי את הכנתו של מאכל בולגרי בשם פפרה:
שכבות של לחם וגבינות קשות מכל הסוגים בתוך כוס תה. מחכים כמה שניות עד שהתה ייספג בלחם ואוכלים עם כפית. מאוד מוזר, אבל די נחמד.