הבור |
| 6/2008
שי שי תרדוף
לא מזמן חרגתי מהמסגרת.
זה לא יפה מצידי, אני יודע. ולמזלי, הבנק לא שלח מישהו לשבור לי את שתי הרגליים, אלא הסתפק בקביעת ריבית רצחנית ובסגירת החשבון למשיכה. עד כאן - לגיטימי.
מה שהיה מעט פחות לגיטימי הוא השורה בסוף ההודעה על החריגה, שסיפרה לי שעלות ההודעה הזו היא 53 ש"ח. לא קנס על החריגה, אלא עלות ההודעה.
ומה הכי מקומם?
שלא מדובר על מכתב עם בול ופקיד שליקק את המעטפה, מה שהיה עולה פחות מחמישה ש"ח, אלא הודעת דואר אלקטרוני שיד אדם אף לא היתה מעורבת בה.
את החריגה כיסיתי מיד, וגם את משיכת היתר, אבל החשבון עוד לא נסגר.
התוכנית פשוטה:
הבנק חייב לשלוח אלי בדואר רגיל כל הודעה שנשלחה אלי בדואר אלקטרוני ושלא פתחתי אותה במשך חודש. כלומר, מעתה אפתח דואר אלקטרוני מהבנק רק כעבור חודש, לאחר שאקבל את העותק הפיזי (שייזרק לפח, אין לי צורך בו).
אם עלות משלוח מכתב אלי היא שקל אחד, תוך 53 מכתבים כאלה נקמתי את נקמתי. חצי שקל למכתב? 106 מכתבים. יש לי סבלנות.
הכל היה טוב ויפה, עד שראיתי את הכתבה הזו:
נענע - בנקים בנקים תרדוף
תודה רבה לך, גברת אסתרינה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
