ביום שישי שעבר ערכתי סעודה חגיגית. האירוע נקבע, ההזמנות נשלחו, ועד הצהריים עוד לא הייתי סגור על התפריט. בסוף, סיימתי את כל ההכנות בתוך כמה שעות, והערב היה הצלחה מסחררת.
התפריט:
חומוס, טחינה, פיתות תימניות (שלושתם תוצרת בית)
מרק חרירה - ההימור של הערב שהצליח מעל למשוער.
דאל (תבשיל עדשים הודי), אורז לבן, שעועית ירוקה, סינייה (פשטידת בשר ערבית עם טחינה).
בסבוסה - עוגת סולת שדרור הכין.
וכמובן, הרבה אלכוהול.
התוצאה: עשרה אנשים שבעים ושמחים.
מרק חרירה מרוקאי
מבשלים כוס גרגירי חומוס ושומרים את מי הבישול.
מחממים חצי כוס שמן זית בסיר, [משחימים 3 עצמות בקר [וחצי ק"ג קוביות בשר עגל], מוציאים,] מטגנים קוביות קטנות מ-2 גזרים ו-2 שורשי סלרי, מוסיפים כוס עדשים שטופים ואת החומוס ומימיו, כפית {קינמון, כורכום}, 4 עגבניות מרוסקות, ומים רותחים לפי הצורך. מבשלים עד שהבשר/הירקות רכים. מוסיפים שליש כוס מיץ לימון, צרורות פטרוזיליה, כוסברה וסלרי קצוצים, ומרתיחים. מוסיפים [חצי כוס אטריות קצרות,] מלח, פלפל ושאטה.
אני ויתרתי על קוביות הבשר ועל האטריות. יצא חלומי.
ביום חמישי האחרון קיבלתי מכתב מבית המשפט, על שכתב ההגנה שלי נמחק כיוון שלא הגעתי לדיון. היה דיון? כן, היה דיון. בית המשפט שלח לי הזמנה אבל הדואר החזירו עם חותמת "לא ידוע", ולבית המשפט זה מספיק. כמובן שרצתי לשם הבוקר להגיש ערעור:
1. הגעתי לדלפק הקבלה והצגתי את מטרת ביקורי.
2. דלפק הקבלה הפנה אותי לחדר 206 שמקבל קהל בעניינים אזרחיים.
3. עליתי לחדר 206, שם החליטו מיד שכיוון שמדובר בערעור על החלטת רשם, צריך לפתוח תיק חדש ואין מנוס, והפנו אותי לדלפק הקופה בגזברות.
4. בגזברות ביקשו תצהיר בשלושה עותקים חתומים ע"י עו"ד, בנוסף למסמך שאני מגיש.
5. ירדתי למטה, ניסחתי תצהיר והגשתי לעו"ד בצירוף 40 ש"ח.
6. עליתי למעלה וניגשתי למכונת הצילום שלא עבדה. המכונה השניה היתה תפוסה ע"י בחורה ערביה שצילמה תיק מסמכים בעובי ספר טלפונים, דף אחרי דף.
7. אחרי כמה דקות הבחורה הסכימה לתת לי לצלם את הדף שלי בשני עותקים.
8. חזרתי למטה, עוה"ד חתם לי על שני העותקים האחרים.
9. עליתי למעלה וחזרתי לגזברות. הם ביקשו את התיק הישן.
10. הלכתי לחדר 206 וביקשתי את התיק. הם ביקשו ממני למלא טופס עיון בתיק.
11. מילאתי הטופס והופניתי לאורה מחדר 209.
12. מסתבר שאורה עובדת בחדר 208. הלכתי לשם וקיבלתי את התיק.
13. הגשתי בגאווה את המסמך שלי ב-3 עותקים, את התצהיר החתום ב-3 עותקים ואת התיק (הכבד עד למאוד).
14. הפקידה הגישה לי בגאווה לא פחותה טופס לתשלום 541 ש"ח עבור פתיחת תיק. מההההה?!
15. אמרתי לה שאני צריך להתאוורר כמה דקות ולחשוב על זה. החלטתי לנסות שוב בחדר 206.
16. הסברתי לפקידה בחדר 206 שמדובר בסה"כ בטעות של בית המשפט או של רשות הדואר, וחבל לפתוח בשביל זה תיק חדש עם כל הניירת והתשלומים. היא הציעה פיתרון קסם:
17. עזבתי את בניין בית המשפט וחזרתי למשרד. שם פתחתי את המסמך שלי והחלפתי בכותרת "בקשה לערעור על החלטת הרשם" את המילה "ערעור" במילה "ביטול". זהו, חסכתי 540 ש"ח.
18. חזרתי לבניין ביהמ"ש ואספתי מהגזברות את המסמכים שלי ואת התיק.
19. החזרתי את התיק לחדר 208.
20. משם הלכתי לחדר 206 והגשתי את הבקשה.
יש לציין שבכל חדר וחדר חיכיתי בתור מספר דקות. לא נורא, אבל מצטבר.
יש לציין גם את הפקידות ששמרו על יחס עויין עד מגעיל לכל אורך התהליך.
איזו מדינה מסריחה.
ובכלל, הרשמת הנצנצנית הרגיזה אותי. חותמת "לא ידוע" זה מסירה שבוצעה על פי דין? הרי הכתובת שלי נכונה - עובדה שאת ההחלטה שלה כן קיבלתי. ובכלל, הם יכלו להתקשר אלי כפי שעשו כשביקשו לדחות את הדיון במועד הראשוני כי השופטת היתה חולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
