עוד סדר פסח עבר. השנה סתמי למדי.
אני מתגעגע לסדר המשפחתי. כל אחד מאיתנו היה יושב עם שתיים-שלוש הגדות וסורק אותן תוך כדי ההגדה כדי למצוא פירושים מעניינים. כולם ביחד קוראים ושרים את ההגדה. אוכלים מרק עם קניידלך אווריריים, לפעמים גפילטע פיש, אם לאבא שלי היה חשק להכין.
הכנתי עכשיו חרוסת אשכנזית. לא זכרתי אילו תבלינים שמים וכבר אין לי את מי לשאול.
הסדר אצל המשפחה של בת-חן מעט שונה. יש ילדים קטנים, כמובן, אז רוב הזמן מתרכזים בפשט. אני מתאר לעצמי שבכל מקרה רוב הדרשים יראו לי אדיוטיים כיום. הרבה מנהגים שונים. האוכל שונה. המנגינות אחרות. הייתי רוצה לתרום גם מהמסורת שלי, אבל אני אורח ומי יודע על האצבעות של מי אדרוך. חבל שלא יצא לבת-חן להתארח לליל הסדר אצל אבא שלי. מתישהו אערוך סדר אצלי, ואז האשכנזי המודחק יפרוץ החוצה בגאון.
אני קורא עכשיו את מה שכתבתי אחרי הסדר לפני שנתיים. גם אז הייתי זקוק לסיגריה אחרי הסדר.
נו מילא.
מהנעשה בביתנו:
קנינו תחליף-תינוק ארך אוזניים המכונה קלבסה (שם זמני). מזל טוב!