הבור

מקרה ראשון:

לפני שבועיים חזרנו מסוף שבוע אצל ההורים של בת-חן. בתום הנסיעה הארוכה חנינו במפרץ הקבוע לא רחוק מהבית.

נהג מונית שגר מול המפרץ ביקש שנחנה במקום אחר כי הוא רוצה לחנות באותה הפינה. אנחנו לא הסכמנו, ועלינו הביתה.

כיוון שכבר הזהירו אותנו בעבר שאותו נהג מונית נוהג לחבל במכוניות שחונות מול ביתו, בדקתי את המכונית למחרת בבוקר וגיליתי שאחד הדגלים שתלינו על החלונות היה שבור. בסדר.

עוד יום עבר, ואז הזדקקנו למכונית וגילינו שהיא לא מתניעה. לעזאזל.

הוא גר ליד החניה וצופה עליה, ואנחנו לא. סעמק.

לבסוף הסתבר שהמכונית היתה בהילוך לא נכון.

מקרה שני:

המקרר התחיל לטפטף והחלטתי שאם כבר אני בודק הצטברות קרח במקפיא, זו הזדמנות טובה לנקות את כל המקרר.

פירקתי את המדפים, וגם את התחתית של המקפיא שהיתה מחוזקת בשני ברגים וכבל הארקה. ניקיתי את המקרר והחזרתי את התחתית למקומה, מה שהצריך הפעלת כוח, והחזרתי את כל המוצרים פנימה.

לא הרבה זמן אח"כ, בת-חן קראה לי בבהלה והורתה לי להקשיב. קול פצפוץ נשמע מאחורי המקרר. קול מוזר, נשמע כמו הזמזום שעמודי חשמל במתח גבוה משמיעים לפעמים. ניסיתי לאתר מקור הרעש. הצצתי מאחורי המקרר, בציפיה לראות ברקים כחולים וניצוצות נורים מתוכו, ולא ראיתי כלום.

רחש הברקים המשיך להישמע מדי מספר שניות. פיניתי את כל החפצים שאוחסנו מעל המקרר, הרחקתי אותו מהקיר וניסיתי שוב למצוא את מקור הרעש. היה לי ברור שהרסתי משהו כשחיברתי את התחתית בחזרה. ייסרתי את עצמי על שפירקתי אותו ככה. בשביל מה הייתי צריך את זה?

בשלב הזה בת-חן הבחינה בתזוזה מאחורי אחד הבקבוקים במדף שמעל המקרר. חרק עצום טפח בכנפיו על הבקבוק במהירות והשמיע את הקולות החשמליים. כעבור רגע הצליח להשתחרר ועף מהחלון.

בשני המקרים ציפיתי מראש לנזק והוא אכן הגיע, אבל ממקור אחר ולא קשור.כיוון שהנחתי מראש את מקור הבעיה, לקח יותר זמן למצוא את הפיתרון.

נו, בפעם הבאה.

בהתחלה זה מצחיק, אחר כך זה עצוב. עם הזמן זה כמעט מפחיד.

מסר מהרב בן ארצי: אחרי סוכות – נסים גלויים
ניר בן ארצי אינו רב אלא טרקטוריסט חסר השכלה שהפך לבאבא בעקבות יכולתו לחפור מבלי לפגוע בצנרת. זה אמיתי. מאוחר יותר נודע בסכלותו כשאנשי חצרו כלאו אותו וניסו להשתלט על הכספים הרבים שברשות העמותה.
בהמשך בן ארצי ממתן את האמירה: "בעזרת ה', בסוכות יפתח פתח גדול מאוד לעם ישראל של ניסים גדולים וגלויים, בהקשר לגאולה ברחמים ולהתגלות מלך המשיח".
עם פתח אי אפשר להתווכח.

שימו לב לתחזית האסטרולוגית הבאה:
מצב השמיים –חודש של אש
ראשית, מארס וסטורן צמודים במאזניים וונוס במעלה האחרונה של בתולה צמודה לשניהם ולזה יש השפעה בשני היבטים: 1. אוניברסאלי. 2. אישי. מה ההשפעה? לא כתוב.
שנית, באמצע אוגוסט מתחלף החודש מכבשה לקוף, ולכן מתחיל הסתיו שעפ"י לוח השנה הסיני נובע ממגנט פנימי שיש בליבת כדור הארץ. זו הסיבה, אגב, שחודש אוגוסט תמיד גשום וסגרירי, מה לא? אפילו החצבים כבר פורחים.
המשמעות של המעבר הזה היא אירוע משמעותי או החלטה חשובה בדרגים המדיניים והצבאיים שייתכן שלעולם לא נדע את תוכנה.

הלאה:
הרב ברלנד הפציר בחסידיו לנסוע לאומן להתפלל על עם ישראל משום שבכ"ב באב תפרוץ מלחמה עם איראן. אמנם גם בשנה שעברה אמר דברים דומים, אך בסופו של דבר הדין הומתק. איזה ביטוי מקסים! מתוק לו מתוק לו... גם השנה הדין הומתק ככל הנראה ועד כמה שידוע לי לא פרצה מלחמה.
אגב, בכ"ג היתה איזו תקרית עם לבנון מה שמוכיח במופת גלוי ממש את גדולתם של הרב ברלנד והחלבן - עוד מקובל שדילג על ההסמכה לרבנות. נשמע מגוחך? בקרו בפורומים הדתיים באינטרנט ותראו שאני לא ממציא כלום.

אגב החלבן, האגדה מספרת שבעברו היה חבר בועד מקובלים עם הסנדלר, הצייר ומנקה הרחובות. כשנפטר הסנדלר, הפקיד ארבע מעטפות בידי חבריו וביקש לפתוח אותן במועדים מסויימים. והסתבר שחזה במדויק את כל מלחמות ישראל (כרגיל, לאחר שהתרחשו וללא עדים).

ואם באגדות עסקינן, הנה סיפורה של משפחת איפרגן: הרנטגן, הסי.טי, האולטרא-סאונד וה-MRI. השושלת הקדושה החלה באב שלום איפרגן שהפך למקובל גדול לאחר מותו. שאר בני המשפחה החלו לגדל זקן והפכו בזאת לבאבות.
רוצים לראות את זה קורה בזמן אמת?
הצדיק שנחשף אחרי הסתלקותו
"רבה הראשי של באר שבע ... אמר כי "הצדיק מאציל על בניו מכוחו לאחר פטירתו, ואת זה הם מקבלים בתורת מתנה ללא שום מאמץ מצידם" ... בנו (של המקובל), הרב שמעון בן טוב, אמר כי המוסדות שהקים אביו המקובל יילכו ויתרחבו."

ועוד לא דיברנו על אירוע הצעקה במדבר ועל התקשורים עם האוטיסטים אודות "השכינה המקוננת על חולצה טריקו בצבעים ועם נוצצים" ושאר מכתבים מפורטים ומפותלים שכמובן הוכתבו אות אחר אות בעזרת הלוח המיוחד.

כל המקרים האלה מצריכים עיוורון שנראה כמעט בלתי יאמן. אפשר לחשוב שמדובר רק בקומץ סהרורי בשולי החברה הדתית.
אני חונכתי על גאוות יחידה של היהדות הרציונלית כנגד כל אותם באבות, ורק בשנים האחרונות אני מבין עד כמה היינו שטופים גם אנחנו במיסטיקה הזו. הרי גם אני השתאיתי כשהרבנים סיפרו לנו על התקשורים עם האוטיסטים.
ועם מה נקבר הרב מרדכי אליהו, פאר הציונות הדתית? עם קלסר המאגד פסקי הלכה של בית-דין מקובלים שהכריע פעם אחר פעם שעל המשיח להתייצב תיכף ומיד. משום מה המשיח לא קיבל על עצמו את פסק הדין. אולי הקלסר ישנה את דעתו.

איך אמר לי מישהו: בכל דתי רציונלי מסתתר פגאני קטן.
והפגאני הזה הולך ומתחזק. הכמיהה למשיח גוברת ומלובה ע"י הרבנים והמאמינים בראותם כל אירוע כסימן ברור לגאולה הקרובה יותר ויותר. הם על סיפה של אורגזמה ומישהו צריך לספר להם שהעם היהודי ניצב מאות שנים על אותו הסף.

וקצת רציונליות לסיום:
כשנשאל פרופסור ליבוביץ אם הוא מאמין במשיח, ענה: המשיח לעולם יבוא.
משיח שבא הוא משיח שקר, משום שמהותו של השיח היא שהוא יבוא.

אמן.

ליידי רבקה - באבא סאלי (טייכר וזרחוביץ)

01/05/2011: תוספת: הנה, גם לליטאים יש עין הרע.

הסרט על העיוורון בעיקר מתמצת את הספר. הויזואליות לא מוסיפה ערך חדש, וקוצר הזמן, מלבד קיצור העלילה, פוגם גם ביכולת לגרום לצופה להבין ולדמיין את חוויית העיוורון מנקודת מבטם של האנשים בסיפור.
עם זאת, המסר העיקרי נשאר בעינו.
אפשר, כמובן, להמשיל את העיוורון בסיפור לקהות כלפי האחר ולדברים רבים אחרים, אבל בהיעדר בסיס מוצק לא נגיע לשום מקום. אפשר גם להסתכל על העיוורון כעל תירוץ למוטט את הציוויליזציה ולבחון כיצד תיבנה מחדש. סטיבן קינג (העמדה) השתמש במגיפה קטלנית, וויליאם גולדינג (בעל זבוב) הצניח את גיבוריו לאי בודד.
אך הנקודה החשובה בסיפור, היא הראייה כבסיס למוסר.
כחיות חברתיות, ההתחשבות באחר היא צורך הישרדותי חיוני, עד כדי הטמעה חלקית במערך האינסטינקטים שלנו, מה שנקרא מצפון. אך ההטמעה אינה שלמה, וחלק ניכר מהמוסר עדיין מקורו בשכל.
כיוון שכך, ברגע שהתקשורת עם האחר נחסמה, הוא נשמט. מלבד הקושי ההישרדותי המוביל לבחירות קשות אך מובנות כמו מאבק על אוכל ומשאבים, ניתן לראות שהדמויות בסיפור מופשטות מכל מאפיין אחר של המוסכמות החברתיות והמוסר: מלבוש, מין, נאמנות, התחשבות, דמוקרטיה.
עץ שנופל ביער לא משמיע קול (כביכול), ובגידה שאין לה עדים הופכת לגיטימית.
בשל הפתאומיות שבמגיפת העיוורון, חושי השמיעה אינם מספיקים להתחדד ולהחליף את הראייה כבסיס לתקשורת וכגורם מפקח. גם הדמויות הראשיות השומרות על צלם אנוש מתגודדות סביב אשת הרופא שעדיין מסוגלת לראות. כשהיא צופה בבעלה בוגד בה עם אחרת, היא מתעצבת אך מבינה לליבם. אולי היתה מעדיפה להיות עיוורת כמוהם ולא לדעת.
אם אין ראייה, אין פיקוח. אם אין פיקוח, אין כדאיות ואם אין כדאיות, אין מוסר.

כלומר - המוסר נובע יותר מהתנייה חברתית ולא מתכונה גנטית ואינו מוחלט ותלוי בפני עצמו.

זהו לדעתי המסר שסאראמגו ניסה להעביר.