לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבור


כינוי: 

בן: 45

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תגובה באתר חרדי בעניין הדרת נשים


 

תגובה למאמר "איך שקמפיין מתגלגל לו" באתר החרדי כיכר השבת.

 

לא נראה לי שזה יועיל במשהו. לך תסביר לחרדים על דמוקרטיה, על שלטון הרוב ולא עריצות הרוב. הם הרי חיים בעריצות המיעוט.

שלא לדבר על ההתנשאות העצומה שיש להם כלפי החילונים אוכלי הטריפות, בעלי החינוך הרקוב והנוער הפושע.

 

על כל פנים, אני משתדל להגיב שם מדי פעם, תמיד בעדינות וללא התרסה כדי לא להיחסם, ולכן הנימה העדינה גם כאן.


 


 


ראשית, לא מדובר בקמפיין תקשורתי ותו לא. הציבור החילוני באמת כועס. נכון שחלק מהתופעות אינן חדשות, אך הן הצטברו ולבסוף הספיק גפרור אחד להצית את המדורה. זה טבעי והגיוני.

 

יציאת צוערים בעת שירת נשים נחשבת להדרת נשים מפני שזוהי מסגרת צבאית. במסגרת כזו, בשונה מכנס אזרחי, למשל, לא מקובל שחיילים יוצאים ממנו. ההשתתפות היא חובה ואינה נתונה לשיקול דעתו של החייל.

לכן, כשמספר חיילים רוצים לצאת, הדבר יגרום להדרת נשים בפועל (ע"י המפקדים), כדי למנוע בעיות מראש. כך יימנע חיכוך עם החיילים הדתיים מצד אחד, אך מצד שני תיפגע זכותן של הנשים להשתתף ולהופיע בטקסים האלה.

 

באשר לקווי המהדרין: אם כל ציבור הנוסעים היה מעוניין בהפרדה באוטובוס, הרי שמעצמם היו יושבים בנפרד ולא היה צריך להכתיר את הקווים בכינוי "מהדרין". אם אשה רוצה לשבת מאחור זו זכותה, ואם גבר רוצה לשבת מלפנים זו זכותו. מה שמרגיז את החילונים (ואני חושב שיהיה לחרדים קשה מאוד להבין) הוא מה קורה כאשר מישהו אינו רוצה לקבל על עצמו את החוקים האלה.

גם אם רוב נוסעי האוטובוס מעוניינים בישיבה נפרדת, אין להם זכות לכפות זאת על זוג נשוי חרדי, למשל, שמעוניין לשבת יחד.

על זאת הצעקה. כל אשה שתרצה יכולה ללבוש שאלים וללכת ברחובות צדדיים. השאלה היא מה קורה כאשר יש אישה, חרדית או חילונית, שרוצה ללכת ברחוב הראשי. וגם אם היא מיעוט, וגם אם רוב התושבים בשכונה בעד שנשים ילכו ברחובות צדדיים, זכותה ללכת ברחוב הראשי.

שוב, אני לא מצפה מחרדים שיבינו את זה, אני רק מנסה להראות שלחילונים יש סיבות משלהם לכעוס, ולא סתם כי הם שונאים חרדים.

 

ובאשר לכיבוד נשים - לא חוכמה לקשור מישהו לכסא, להלביש עליו כתר ולטעון שאנו מכבדים אותו יותר מכולם.

החרדים יכולים לטעון עד מחר שהם מכבדים את האשה הכי בעולם. כאשר נשים אינן יכולות לשמש במשרות ניהול, לנהוג ברכב, ללכת ברחוב ראשי וכו' - זה אינו כבוד. ושוב, גם אם רוב הנשים החרדיות רוצות להישאר בבית וכו' - זה בסדר גמור. הבעיה היא כשיש נשים (אפילו מיעוט) שאינן רוצות, וסופגות השפלות וחרמות. כאן המבחן, ביחס למיעוט וביחס לשונה.

נכתב על ידי , 27/12/2011 12:05   בקטגוריות יהדות, דעתי, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלצר, יש מרק בזבוב שלי!


תארו לכם שתראו כותרת בעיתון על עזיבתו הפתאומית של מיכאל איתן את הליכוד. מה קרה? אין תשובה רשמית, אבל יש שמועות על סכסוכים פנימיים עם הפייגלינים. חבל, ח"כ הגון וחרוץ. שוין.

שבוע אח"כ, גם משה כחלון ורובי ריבלין עוזבים בטריקת דלת, שוב הפייגלינים.
חודש אח"כ גם סילבן נוטש: "הפייגלינים האלה משתלטים על המפלגה!"
ובאיזשהו שלב ביבי מתפטר וההשתלטות כמעט הושלמה.

מה תחשבו עליהם? אדיוטים! במקום לזעוק "שברו את הכלים ולא משחקים" ולברוח, הייתם צריכים להעיף אותו לכל הרוחות!

אני לא בקי בסכסוכים הפנימיים של עלה ירוק, אבל אותה מחשבה עוברת לי בראש כשאני נתקל מדי פעם בידיעות על גלי עזיבה בעלה ירוק והשתלטותו של אוהד שם-טוב, טיפוס לא חיובי לפי עדויות רבות שליקטתי, ואנשיו. במקום לבכות שהוא משתלט על המפלגה והורס אותה, תעיפו אותו לקיבינימט!


וכדי שהא-פוליטיים שבינינו לא יתעצבנו, קבלו את פורטיס וברכה שואבים השראה ממנגל המוח המכושף.

נכתב על ידי , 8/5/2006 11:41   בקטגוריות דעתי  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איתי ב-12/5/2006 15:18
 



צפירה


טול כותבת שהצפירה היא כלי להשלטת רגש אשמה קולקטיבי. אנחנו מנסים להקדיש את המחשבות לנופלים אבל הן נודדות למחוזות קטנוניים ואנוכיים.

האם באמת מוטל עלינו לחשוב על הנופלים באותה דקת דומיה ולהתעצב בכוח?
הדרישה הזו מזכירה את הדקות הראשונות בכל ישיבה בספר 1984 של ג'ורג' אורוול שהוקדשו להקרנת תמונת האויב על המסך והפגנת שנאה מצד כל הנוכחים.
אי אפשר לומר לנו מה לחשוב, ואני לא חושב שמישהו מתיימר לעשות את זה.

המטרה של יום הזיכרון היא מתן כבוד לזכר הנופלים ואחווה עם המשפחות השכולות, לשם כך נוסדו הטקסים, הצפירה ושידורי הטלוויזיה המיוחדים ליום הזיכרון. הצפירה חשובה כי החיים הציבוריים נעצרים למשך דקה, זו הפגנת כבוד ברוכה. מי שממשיך לנסוע בזמן הצפירה מבזה את המנהג ואת הנופלים, אך אין סיבה שאדם הנמצא בביתו יעמוד בצפירה.

עצם העמידה בשתיקה מכבדת את היום, אין צורך לחשוב עליהם או לנסות להתעצב, מותר לחשוב על כדורגל, על יום הזיכרון, על הבגדים של האדם שעומד מולכם. רובכם יסכימו שהנופלים לא יודעים מה אתם חושבים וממילא אף אחד אינו יכול להיפגע מכך.

טקס יום הזיכרון הוא מוסד ציבורי מכובד שחשיבותו בעצם קיומו, לא בהשתתפות בו. אני לא אוהב להשתתף בטקסים, ולכן חמקתי הביתה באין-רואים (אם הייתי נשאר במשרד, שהוא מרחב ציבורי, היתה זו התרסה), אך אני מרוצה מכך שהוא התקיים.
מרוצה, כי הפעילות הציבורית ביום הזה היא טובה וחשובה, ועליה להמשיך להתקיים במרחב הציבורי (אני לא שותף לביקורת שיש למארגני הטקסים האלטרנטיביים על הטקסים הממלכתיים). באשר למרחב הפרטי - השאירו אותו מחוץ לעסק.

  • צפירה: תסכית על-פי סיפור מאת אתגר קרת
    כדאי לשמור את הקובץ בנגן המפ3, עם תסכיתים נוספים, ולשמוע בנסיעות.

    תוספת: פריי כותב על הגאונות שבצפירה.
  • נכתב על ידי , 7/5/2006 08:29   בקטגוריות דעתי  
    11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
    תגובה אחרונה של amnezy ב-9/5/2006 10:22
     




    דפים:  
    21,379
    הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , תרשו לי להעיר
    © הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשי פישר אלא אם צויין אחרת
    האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שי פישר ועליו/ה בלבד
    כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)