לא מצליחה להבין את זה..שפעם ראשונה בחיייייייייםםם שלי שאני עושה צעד שהוא בשבילי..תמיד כולם היו קודמים לי ככווולללםםם ורק אז אני!
שנה באנגליה גרמה לי לחשוב אחרת..שנה באנגליה רחוקה מכולם רחוקה מכל מה שהכרתי, רחוקה מעצמי,מההרגלים,הדברים שאני אוהבת.
פתאום גיליתי דברים חדשים על עצמי על היכולות שלי ומה באמת אני רוצה מהחיים ומעצמי.
הרי כולנו חיים ככה 70 שנה במקרה הטוב ,(תלוי במעשנים/לא) ומה אנחנו מנסים לעשות בעצם מהרגע שיצאנו לאוויר העולם??להוכיח,להצליח..ובסוף מה שכולנו רוצים הוא רק לקום בבוקר עם חיוך!!!מה שלא קורה הרבה!אנחנו בני אדם ואנחנו מתעייפים....אבל אני מודה על כל יום מחדש ולמדתי שלא משנה מה חייבים לחייך!!!
אני בת 23 אוטוטו ואפשר לומר שמיציתי "רבע" בערך...כל מה שאני רוצה עכשיו הוא להשקיע בעסק עם חבר שלי,אהובי..אני מאמינה בנו!!!הכל מסודר אבל כל מה שעוצר מבעדי תלוי באנשים אחרים...בדודים ספקנים שלא תומכים בי ועד שכן זה דורש המון מאמץ..לצערי לא בורכתי במשפחה מבורכת ומבוססת ולצערי זה מה שמונע מבעדי כיום למרות שאת כל הכספים חסכתי בשתי ידיי המון זמן ,המוווןןן.וזה פשוט כואב לי,כואב לי,צורב לי שלמרות הכל אני עדיין תלויה באנשים שכל חיי הורידו אותי ונתנו לי להאמין שלעולם לא אצליח שלא תמכו בי...אולי יום אחד אני אוכל באמת לחתום לעצמי ולבטח את עצמי אבל למרות הכל אני צעירה ויש לי את המתוק שלי צמוד אליי ומדריך בכל צעד ויש את הדודים שלמרות הספקנות שלהם אולי אני אעדיף להאמין שהספקנות נובעת מפחד שבא אך ורק מדאגה שבסוף אשמור על עצמי.
אני עייפה מהתהליך,אני מתה להתחיל לעבוד..אני יודעת שנצליח,אני יודעת ואני מאמינה.אני לא אוותר.אני בן אדם חדש עכשיו שונה ומהדרוש בוגרת יותר.
אני יודעת שצריך ללמוד אבל בע"ה עוד מעט הכל יהיה בסדר ואוכל ללמוד ולטפח את המוח היפה שלי שיתנפח קצת.
אבל אחרי שגדלתי בבית מוקף חובות ודפיקות בדלת הדבר הראשון שאני רוצה הוא להבטיח שיום יבוא ויהיו לי ילדים (לא בקרוב זה בטוח!!) אבל יום אחד הם יבואו וכשהם יבואו ידפקו בדלת רק השכנים!!!!
יאלה,מספיק ליום אחד אפשר להרים רגליים,לעצום עיניים ולקוות שמחר יהיה יום מושלם!!!אמן אמן ואמן
ביי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
