בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 7/2008
 בלי סוֹ
הכותרת מוקדשת, איך לא, לסיפור החמוד עד מאוד "מעשה בפ"א סופית" לנתן אלטרמן, ונראתה לי קשורה לפוסט.
אני כותבת בעיקר בעקבות משפט אחד שאמרתי, והוא מכיל בתוכו כל כך הרבה, עד כי החלטתי להקדיש לו פוסט.
היה זה שעור חשמל. אחד הסטודנטים דיבר עם המרצה והתווכח איתו בנוגע לעניין מסויים (לדעתי- לא חכם בכל מקרה) והוא פשוט לא הפסיק.
הפכתי את הדפדפת שלי וכתבתי מסר לחנון שישב על ידי: "צריך ללמוד גם לשתוק."
כששאל אותי למה התכוונתי, טענתי בפניו שזו לא חכמה ללמוד פעם אחת לדבר ומאז לא לחדול. יש שלב שבו אדם צריך להבין שזו חכמה גם לשתוק, ולהרגיל עצמו בכך.
אני אפילו לא דנה בהתבודדויות ובתעניות שתיקה, אלא פשוט בללמוד לדבר במידה, לומר דברים נחוצים וראויים כפי מידתם הראויה.
עם הזמן, אני מתפלאה שוב ושוב עד כמה אנשים לא הפנימו את האמנות הזו, אמנות השתיקה, שלא כל דבר יש צורך להרחיב, שאין עניין בפטפוט אינסופי, ויש מקום גם לשתיקה.
גילוי נאות: הכותבת העצמה עוד לא השתלטה על אמנות זו, שהרי ככל אמנות יש בה עניין של לימוד ותרגול יומיומי, ואולי לכן לא היתה צריכה לכתוב את הפוסט הזה, אבל כל כך התגעגעה לכאן עד כי לא יכלה להתאפק, ועמכם הסליחה:).
רק אור!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
