ראיתי בחנות קרם גוף שנראה מפתה. לבן צחור עם ציורים של פירות רימונים. חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לכבוד ראש השנה. אז קניתי. דבר כל כך מסריח כבר מזמן לא נראה. עדיף שאמרח את עצמי בתפוחים עם דבש ואלך מוקפת בגדודי זבובים מאשר הזוועה הזו. גם כן דרך להתחיל שנה.
אני אוהבת את ספטמבר. אני חושבת שבקטע הזה היהודים לקחו בגדול. להחליף שנה בינואר זה כמו להפוך דף באמצע העמוד. עיתוי קפוא תמוה ומאולץ. בספטמבר לעומת זאת אפשר ממש לשמוע את העולם בזמן שהוא מחליף תנוחה, מרוקן חופים, מפיל עלים , מאפסן ילדים ומפליץ עננים. בספטמבר תמיד קורים דברים טובים.
לפני שבוע וחצי כבר כמעט יצאתי מהדלת לעבודה. פתאום נזכרתי במשהו. רצתי למחשב חיפשתי דוגמא למכתב התפטרות, שיניתי מה שצריך הדפסתי, ורצתי מהר מהר כדי לא לאחר. היום בחצות ג'וני ואני נעלה במדרגות השחורות יחד בפעם האחרונה. אין בזה עצבות. כמעט שלוש שנים אני כבר שם. שלוש שנים בהם אני מדלגת מעל תמיהות של אנשים, זוחלת מתחת לגבות מורמות, וחומקת מהערות מתחכמות. מסוג העבודות שבהם אם שוכחים את חלק הארי של המח בבית אין בכך שום דבר רע. אבל אני כמו אני, לא מתחרטת על אף שניה. אבל עכשיו זהו. למה? אין לי מושג. אולי כי ספטמבר, אולי כי ככה אני מרגישה.
אז מה הלאה? מאיפה לי לדעת. רק שתהיה לי ולכולכם שנה טובה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
