קור רוח, מורת רוח, מצב רוח, רוח שטות, פעמוני רוח, טחנת רוח, רוח וצלצולים, כלבי רוח, רוח קדים, איש רוח, רוח מן הון, חלף עם הרוח, עושה רוח, קצר רוח, שפל רוח, רוח גבית, רוח קדמית, רוח צד, רוח פנים, רוח אלוהים.
שלשום כשהייתי כבר באמצע המיץ והעוגיה הוריד שלי התחיל להשפריץ כמו מזרקה. שם הקוד "9" נצעק באוויר, אח ואחות רצו לעברי, עצרו, העבירו, קשרו ולחצו. איזה בושות. הכל הולך אצלי תמיד עקום שם. או שאני קרה מדי, או שאני לא מבורזלת מדי, או שאני לא מפמפמת מדי, ועכשיו אני גם "9". בטח בפעם הבאה יגידו "אה הנה התורמת הזו ששופכת דם על העוגיות".
דו חי, דו אופן, דו תאי, דו צדדי, דו אטלון, דו שנתי, דו חודשי דו ליטל, דו ראשי, דו פאזי, דו ערכי, דו פרצופי, דו מיני, דו-אלי, דו שימושי, דו לשוני, דו קיום, דו סיטרי, דו מושבי.
אתמול, באמצע הריצה ראיתי התקהלות. עצרתי להביט. אמנם לא עמד לפני אביר על סוס לבן, אבל בהחלט היה נסיך עם שער לבן. וקמילה גם. סוג של מלוכה. עמדתי שם בגשם וחיפשתי להם בפנים את סימני האהבה הענקית הזו שלהם. זו שחצתה כל כך הרבה שנים, מחסומים, נסיכות, ביקורות ואחת מלכה. לפעמים אני פוגשת בדרך נשר על צמרת של עץ ולפעמים אהבה. נפלאות הן דרכי הריצה.
אבן ריחיים, אבן אש, אבן נגף, אבן טובה, אבן יקרה, אבא אבן, אבן נגולה, תקופת האבן, אובניים, חמש אבנים, מוחמד אבן אחמד, שבע אבנים, אבן החכמים, אבן נייר ומספריים, אבן דרך, אבן שושן, לב של אבן, אבן שאין לה הופכין, אבן פינה.
משהו מכאיב לי. כבר הרבה ימים. בצד שמאל נמוך למטה, מקום משכנם האפל של איברים פנימיים שונים. רופאה. בדיקות. עוד בדיקות. שוב רופאה. עוד בדיקות. מסע שעדיין לא עצר בשום תחנה.
אז כשמכאיב לי בלילות, בין החלומות, אני מצרפת מילים ותמיד מכניסה צרוף אחד שחור. צירופי מילים הן הכבשים החדשות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
