הפוסט הזה לא מגובש. הוא חומר גלם שאני מניחה על מסך העריכה מנסה לברר עם עצמי דברים, לענות לעצמי למה אני לא נפגשת עם אנשים שהכרתי מכאן. "כאן", בריבוע הויטואלי הזה, בחלקת האלוהים, כאלו שהם כבר מזמן לגמרי חלק מהחיים. ממה אני פוחדת?
יש בי תמיד את התחושה שכל הצטלבות בין כאן לבין מפגשי פנים אל פנים היא מוות קטן. לא שלי. של מילולי. במונחי ריאליטי זה כמו להוציא עוד מישהו מהשבט ולהושיב אותו על ספסל המושבעים. מעכשיו הוא יסתכל בי בעיניים אחרות, יביט בזויות חדשות, באופן הרבה יותר עצמאי הרבה פחות בשליטתי. כי מילולי היא כמובן רק חלק של אני.
ואז אני חושבת, אז מה? אולי מילולי צריכה כבר למות, אולי הגיע הזמן שהיא תהיה דמות יותר עגולה, יותר שלמה, יותר אמיתית. הרי זה לא שיש לי בעיה עם עצמי האמיתית. אולי. אבל אז, ברגע האמת אני עדיין לא מוכנה להרפות ולתת לה להתאדות אל אוויר המציאות.
כשאני מנסה לברר למה בעצם, אני חושבת שלמרחק יש גורם מכריע. אין לי ספק שהייתי מוכנה להקריב את מילולי על מזבח חברות אמיתית, כזו שהולכים איתה לשתות קפה, כזו שמדברים איתה, כזו שיכולה להיות לכל החיים. באותה מידה אין לי ספק שיש פה כמה וכמה אנשים שהפוטנציאל שזה יקרה עמם הוא עצום. עניין של תחושה. אפילו אם אני טועה, הסיכוי והאפשרות שזה יקרה היו שווים ויתור על כל תו וכל מילה של מילולי השנייה.
אבל בשל המרחק הגאוגרפי זה לא ריאלי. אני יודעת שזה ישאר בגדר פגישה, בגדר דחיית סיפוקים מיידית שאחריה אין ולא כלום כי אני שם ואתם פה וזה משאיר אותי עם התחושה שאשאר "קרחת" מכל הצדדים.
אחר כך אני מוסיפה את הסטטיסטיקה. אני לא יודעת אם אפשר להוציא באופן חוקי סטטיסטיקה כשמדובר בחמישה אנשים אבל הבלוג הזה לא כפוף לחוקים. חמישה הוא מניין האנשים שפגשתי מתוך הבלוג הזה במשך השנים. שניים הוא מניין האנשים שדיברתי איתם בטלפון מחוץ לבלוג בלי להפגש. כל אחד- סיפור שונה ואחר לחלוטין ,אבל השורה התחתונה זהה. למעט אחת (הי מותק, אוהבת אותך) הם כבר לא מצויים. לא בחיים שלי ועד כמה שידוע לי גם לא בבלוג שלי.
לפעמים אני מקנאה באנשים שבבלוגים שלהם יש שקיפות מלאה. או לפחות כך נדמה. מן פשטות שכזו. אני חשה שככל שהבלוג הזה קיים יותר שנים ככל שאני מתבגרת שלא לומר מזדקנת אני מתקרבת לשם. שדי לי במסכים ומיסוכים. בחלקי דברים. אבל אז מילולי מביטה בי בעיני כלבלב ומנענעת בראשה לשלילה. עוד לא, היא מבקשת.
היא מבקשת ואני, בינתיים, מקשיבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
