התחכמתי לשנה החדשה. עליתי לטיסה ונסעתי אחורה בזמן. אני עוד ב-2009 לשלוש שעות שלמות. מזל, כי אין לי מושג איך מסכמים עשור. אני לא חושבת שאני אפילו יכולה לסכם אחורה שלושה שבועות.
חזרתי לבית קפוא ולשולחן בהריון. הוא כולו התנפח ממים ונראה כאילו עוד מעט קט יצא לו מהבטן שולחנון. פרקתי חצי מזוודה ואז נהייה לי קר מדי. עשיתי מקלחת חמה, לבשתי חולצה ארוכה, מעליה סוודר פליס, מעליו ז'אקט מפליס, מעליו פונצ'ו מצמר ועם כל זה נכנסתי מתחת לפוך ונרדמתי. אם יש משהו שאני אף פעם לא עושה מספיק בארץ זה לישון.
קמתי לבית הרבה יותר חמים מפוייס ואופטימי. ארבע לפנות בוקר היא שעה טובה לאופטימיות. שלוש מכונות כביסה, קניות בסופר, קניות בירקן, קרצוף אמבטיה, קרצוף מטבח, שלוש שעות מול המחשב של עבודה, ואני שוב עייפה. אבל הייתי חייבת לקנות את ליבו של הבית חזרה. חשבתי שבזמן הביקור בארץ אעדכן כאן בזמן אמיתי. זה לא קרה. במקום זה התנתקתי לחלוטין. עכשיו אני תוהה אם אעדכן בזמן שקרי. אני משערת שכן. או שלא. או שבחלקים. או שבתחושות. או שבצללים. אולי אתחיל ואסיים בזה שהיה פשוט נפלא. זה מן טריק כזה שמקפלים בו חוויות קטן קטן, עד שהן נדחסות לתוך מילה.
בינתיים אני כאן. מתרגלת, מעכלת, מתאקלמת, מתאבלת, מקללת, מקבלת, מייחלת, מיללת ומחללת. תמיד אני מחללת בחליל צד כשאני חוזרת. סתם. אני לא.
אבל אני כאן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
