אף פעם קודם לא ראיתי את קים ככה. כל השבוע שעבר היא היתה אישה שהולכת על הקצה. אני כבר מכירה אותה מספיק כדי לדעת שגם על הקצה היא לא תיפול. יש לה שיווי משקל טוב, אלגנטי. שני שעבר בבוקר אנחנו יושבות לקפה. בחוץ הקיץ לא מרגיש טוב, הפנים שלו אפורות והוא לא מפסיק להקיא גשם. בפנים גם היא לא מרגישה טוב. הפנים שלה לבנות ומתחת לברק בעיניים רואים שגם שם ירד גשם. הוא מרגיז אותה. האקס שלה. נמאס לה. נמאס לה ככה שהיא אמרה לו שהיא מצידה עוזבת הכל ועוברת מכאן. "הכל" אצלה כולל גם שתי ילדות.
"אבל ממה נמאס לך" אני שואלת אותה "ממנו? מהילדות? מהחיים?" "ממנו, מהילדות, מהחיים" היא חוזרת אחרי כהד.
למחרת היא טסה לנסיעת עבודה. "אני חוזרת חמישי באחת בצהריים" היא אומרת לי.
יום חמישי בארבע אחר הצהריים מתקשר אלי האקס שלה. "היא לא הופיעה לבית הספר לאסוף את הילדות" הוא אומר לי. "מתי היא חוזרת" הוא מנסה לתאם פרטים. אמרתי לו שהיתה אמורה לחזור היום בצהריים. בעשר בלילה אנחנו שוב מדברים, היא לא הופיעה ולא התקשרה. לקראת חצות משיגים אותה. היא האריכה ביום, הודיעה במייל. "מה לא הגיע?" לא, לא הגיע. מסריח אבל לי לא אכפת. העיקר שבסדר. אני מכירה אותה, יודעת שלא תיפול. אבל זה לא מנע ממני כמה שעות של מועקה על גבול החרדה.
בלי שום קשר ממש באותו יום אחרי שנפרדתי ממנה ירדתי לים. פתאום הכל הסתובב לי ויחד עם הקיץ ואיתה גם אני הרגשתי רע. מאז זה לא עבר ולא נגמר. משהו לא טוב, משהו מוזר. מחר בדיקות. אני לא טובה בלהיות חולה.
רוצה החוצה מזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
