בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

ראו אותו אתמול בקהל. קשיש, חביב, יהודי ועשיר. סבאל'ה כזה. ביל דייווידסון. כמעט לרחם עליו שבורח לו גביע. כמעט אבל לא. בעונה שעברה הוא לקח טריפל מטורף בקבוצות בבעלותו (פיסטונס אן.בי.איי גברים, שוק אן. בי. איי. נשים ולייטניג בהוקי). אחר כך בא הקיץ. הוא והחברים שלו לברידג' ולבעלי הקבוצות נהיו פרדים עקשניים. זה לא שרק הם אשמים ובכל זאת, בעל המאה הוא בעל הדעה. חורף שלם התייבשנו בלי הוקי וזה לא מצחיק. ואל תגידו לי מי הוקי מה הוקי. כאן אין כדורגל. יש הוקי. כל מי שחולה ספורט כלשהו יכול להבין איך נראית עונה בשביתה. חור, ואקום, ריק, בלי מטרה ובלי אווירה. (אל תדברו איתי על פרופורציות זה לא קשור עכשיו). לכן אתמול חוץ מזה שהיה משחק נפלא היתה לי עוד סיבה קטנונית לשמחה.