גרב לבנה מבצבצת מהאוהל מגששת אחר סנדל. סנדלים וגרביים זה צירוף מהולל. קרררררררר בחוץ.
סנדל מגורב לוחץ על הגז דוהר בתוך ענן בשעה בה שאר סנדלי העולם עדיין נמים את שנתם. בריצה קלה בשביל מיוער היורד אל הים מטופפים הסנדלים כדי לבדוק את הגלים. כן בטח. גם הים נעלם -כולו בתוך ענן. אבל יש להם אזניים הם שומעים שיש גלים. סנדלים וגרביים סיימו תפקידם נזרקים למושב האחורי.
חליפה ארוכה וגרבי גלישה. קררררר בחוץ.
בתוך המים מתהפכות היוצרות. אם מהחוף לא היה ים הרי מהים אין שום חוף. הים שם תחום בין סלעים וצוקים ובמים כמו כמעט בכל ים יש גם זרמים. שיטה בטוחה בימים רגילים למצוא נקודת ייחוס על החוף, מדי פעם לוודא שנמצאים מולה. אבוי אבוי איזה חוף ואיזו נקודה. בחיים שלי לא גלשתי בכזה אפס ראות סמיך. אני לבד בים, אני לבד בעולם, אני לבד ביקום אבל הי, יש גלים ולא אכפת לי כלום. (טוב נו, בשעה הראשונה רעדו לי הביצים).
גל שני שאני יורדת הגלשן מבצע על התקפה. טעות של מפגרים והוא נכנס לי בפנים. בדיקה מהירה כל השיניים במקום. התוצאה שפה עליונה נפוחה של מוצצת מדופלמת אחרי יותר מדי שעות עבודה. אבל הי, יש גלים. לא אכפת לי כלום. (טוב נו הייתי קצת הרבה פחות יפה).
אחרי חמש שעות של אושר יצאתי שתיתי גאלון של תה על החוף ותהיתי אם אי פעם אפשיר.
למחרת הבנתי שהענן הזה לא בא בשביל ללכת הוא נשאר שם. קיץ הוא עניין סמנטי בלבד במקום הזה. אבל הי, יש גלים אז מה אכפת לי, שימחק העולם.
יש סוגים של אושר שאין לי מילים לתאר. הם באים מעמקי הנשמה, מבסיס ההוויה, ממרתפי ההרגשה. עוד לא רכשתי את הכלים להציף אותם למעלה בעזרת המילים. במקרים כאלו לא נותר לי אלא לדבר על גרביים וסנדלים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
