בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

יופי. אז מה אני רוצה להגיד בזה? כלום. אני פשוט נהנת להגיד את זה, עוד יותר נהנת לעשות את זה וכנראה גם לכתוב את זה. הסיבה מאוד פשוטה. במשך השבועיים שביליתי באיים התקלחתי (בעלי לב חלש להפסיק לקרוא פה) שלוש פעמים!!! "איכס מגעילה." אבל אני לא אשמה. פשוט לא היו מקלחות ברוב המקומות. ככה זה כשמטיילים באוהלים והמקומות הכי יפים הם גם אלו שהכי פחות מסודרים. סדר עדיפויות צריך שיהיה. כשכבר היתה מקלחת השתמשתי בה וגם זה הרי זוועה קטנה. מטבעות שצריך להכניס כדי שיצאו המים למשך דקה, נעלי גומי מפחד הרצפה המגעילה, ווירטואוזיות מפותלת בהתלבשות כדי שהבגדים לא יפלו ומהירות שיא מה"לא נעים" כי בחוץ מחכים. לא מציאה גדולה.

לזכותי יאמר שאת רוב זמני ביליתי בתוך מים כאלו או אחרים. מלוחים, מתוקים עם גלים וחלקים. אז כמה לכלוך כבר יכול להצטבר? לא ממש משכנע אני יודעת. עדיין "איכס מגעילה".

דרך אגב הפוסט הזה יכול היה להתחיל גם ככה: היום הורדתי את המים בשרותים. וגם אתמול. לא, כי בשבועיים שהייתי באיים לא ממש היו ניאגרות... טוב נו, עד כאן. יש בי ממידת הרחמים.