הגענו, התמקמנו, הלכתי לרוץ. אלוהים, הכביש היה מסוכן. מיותר אני אומרת לעצמי אפשר לפעמים בלי. למה אני לא יודעת מתי לוותר.
"היא" לקחה את האוטו מצאה לה מסלול טיפסה אותו עד שגם לה היה די.
הערב כבר כמעט הגיע אנחנו עייפות . בקבוק אחד לבן, בקבוק אחד אדום. לא פלא שהיה נדמה לי אחר כך שהפיפי שלי ורוד.
במים, כרגיל הייתי יחידה. אני והקיפאון. לקראת סוף השחייה אני מורידה בגד ים. תמיד מפליא אותי כמה פיסת בד דקה יכולה להפריד בינינו לבין הרגשת חופש מוחלטת וישירה.
בערב הראשון לא הצלחנו להדליק את האש. הזונות מכרו לנו עצים רטובים. עם גרזן אני מכלה בהם את זעמי מפרקת אותם לשבבי עצבים. כשהוא בא להחליף לנו אותם כבר היה מאוחר, הם נשמרו לאש עליזה של מחר.
קראנו, כתבנו, דיברנו ,חלמנו, תיכננו ורקמנו תכניות. כל פעם שעליתי על הגזע הזה שבתמונה וישבתי מול ההרים הרגשתי שלפחות משהו אחד נכון אני עושה בחיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
