אתמול נחה עלי הרוח. זה קורה בערך פעמיים בשנה. אספתי את כל השער למעלה צמוד וגבוה. התאפרתי כמו אישה. נעלתי מגפיים שגבוהות מכל הכיוונים ועוד כמה פריטים. בחיי שהייתי יפה. כשהגענו למסעדה חיכינו בפתח כי המארחת לא היתה. הסתכלתי מולי לתוך המסעדה ואמרתי לו "הנה היא, עומדת שם". זה לקח שבריר שניה אמנם, אבל פתאום הבנתי. זה לא היה תוך המסעדה הכיוון אליו הסתכלתי אלא ההשתקפות של המסעדה בקיר שהיה כולו מראה. זו לא היתה המארחת זו שמולי זו הייתי אני. עד כדי כך לא הכרתי את עצמי.
לפעמים אני תוהה אם זה עוול ואם כן למי, ההתנהלות הטבעית (מילה משודרגת למוזנחת) שלי, במשך שאר ימות השנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
