השעון תכף מורה חצות. עומדת המילולוי ואופה עוגיות כדי שלינשופים יהיה יותר סיכוי לחיות.
ואם עולה התהיה מה למילולי ולינשופים הרי שזו כמובן לא השאלה הנכונה לעומת השאלה מה למילולי ולאפיה.
זה לא שלא פזלתי לכיוון אופצית הקנויות אבל בפתק שהגיע אלי הדגישו במיוחד שהעוגיות הקנויות לא נמכרות ולכן יש לתרום עוגיות ביתיות. מעולם לא רציתי להיות חסרת בית יותר מאשר בעת הזאת.
חשבתי שעם הרבה רצון וכוונה טובה אני אצליח במשימה. טעות מרה. הרבה קמח סוכר ודמעות נשפכו אל תוך הקערה על מנת להפיק יצורים הרחוקים מרחק מולקולה אחת מתפוחי אדמה שנשכחו במדורה אי שם אשתקד.
לא בחורה כמוני תאמר נואש. עם שפכטל שנשאר מתקופת הצביעה גירדתי את החרפה אל פח האשפה וברגע אחד של הארה הבנתי שבטוח יצלח בידי משהו שאינו דורש אפיה.
ניקיתי, סידרתי, שטפתי והתחלתי מחדש. הפעם עם יומרות צנועות- כדורי שוקולד לפי מתכון של מאותגרים שכלית.
עכשיו, רגע לפני שאהפוך לדלעת שוכנים לבטח במקרר כדורים חומים שרק הריח מבדיל בינם לבין גושי חרא. כיסיתי אותם בסוכריות צבעוניות מה שמיד שידרג אותם למראה של גושי חרא צבעוניים.
לדעתי אסור לנסות למכור אותם לצורך התרמה. יש לדלג שלב ולשווק אותם ישירות לינשופים במסווה מאכל לעופות.
לא, בעצם לא. מה הם אשמים המסכנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
