כל בוקר מחדש אדי ואני רבים על המקלחת. מריבות מהסוג הכי חמור. אלו שהן בלי מילים, אלו שנעשות מתחת לפני השטח ולא פנים אל פנים. אני לא צועקת עליו והוא לא צועק עלי כי אדי לא גר איתי אדי גר בקומה מעלי. הצנרת היא המכנה המשותף הנמוך בינינו ולא יעזור כלום, אנחנו לא מסתדרים. אדי הוא בחור שמתקלח כמו נקבה. במקרה הטוב חצי שעה במקרה הגרוע מעל שעה. ולי נמאס כל בוקר לחכות. אז אני נכנסת למקלחת פותחת בבת אחת את כל המים החמים וחושבת בהנאה על הזין הסיני הקטן והמלוכסן שלו מתכווץ לגודל של גרעין. הוא בטח חושב שם למעלה "הנה הזונה עוד פעם לא מחכה שאסיים." אני תוהה אם בסינית הוא מדמיין את המילה זונה כתובה מלמעלה למטה בניאון אדום כמו שלט בורדל בהונג קונג.
אבל זו מלחמה שאין בה מנצחים. שנינו עומדים באותה נקודת זמן עירומים מתחת לזרזיף עלוב של מים פושרים. אז מתחילה מלחמת ההתשה. מי יישבר ראשון, יסגור את הברז ויאפשר לשני לפחות סוף של מקלחת שפויה.
פעם אחת כשאני נשברתי, יצאתי ולא סגרתי את המים, שיסבול הבן יונה.
לעיתים רחוקות אנחנו נפגשים בגראז' שמאחורי הבית. אני מוציאה כביסה מהמכונה והוא מחנה את הרכב שלו בחניה. אנחנו ממלמלים שלום במבטים מושפלים. לא נעים, הרי רק כמה שעות קודם לכן עוד רבנו עירומים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
