חודש נובמבר עצבני, חסר מנוחה. הוא חטף מצדמבר את הטמפרטורות כולל הקור, הכפור והאפור. הכל חוץ מסנטה כבר כאן. התוצאה לא אחרה להגיע בעולם של מעלה, גבוה על ההר. בפעם הראשונה בהסטוריה שלהם נפתח כלכך מוקדם בשנה האתר.
אני הסטוריות כאלו לא מפסידה. לראות אותם מרחוק גורם לי לחוסר מנוחה. זה בכלל לא היום הקבוע שלי השנה, וגם השעות שלי הם בדרך כלל לאור הירח אבל כשמדברים על הסטוריה אין לבלבל אותי עם העובדות.
יצאתי מוקדם בבוקר כל כך מתלהבת שעשר דקות אחר כך חזרתי הביתה. לקחתי את כל הציוד ושכחתי את הסנואובורד. מזל שרק עשר דקות נהגתי עד שירד לי האסימון.
הנסיעה למעלה להר היתה איומה. טוב נו, למה לשחק במילים היא היתה מפחידה. הכביש צר ומתפתל ומחליק וכאילו לא די בכך לא היתה ראות במיל. זו היתה נסיעה מסוג הנסיעות בהן אני מרגישה שבא לי לעצור, לרדת מהאוטו כי אני כבר לא יכולה, לבקש ממישהו אחר לנהוג. מכיוון שהייתי לבד באוטו זה לא היה יעיל אז התעלמתי והמשכתי.
למעלה הכל נשכח, הכל נמחק, הכל נסלח. השלג לא הפסיק לרדת לשניה. שלג חדש, בתולי, נקי, מתפצפץ. בשבילי השעות האלו של הגלישה הן שעות שבהן אין חום, אין קור, אין מחר ואין אתמול. אני שוכחת מהכל.
כשסיימתי הייתי צריכה לזהות את האוטו לפי צורה כללית. הוא היה כבר כולו מכוסה בשכבה עבה. עם כף פלסטיק אדומה של קיץ וים ניסיתי לפנות שביל לגלגלים. שלושה בחורים חסונים שדחפו מאחור היו פיתרון הרבה יותר יעיל. שמתי הילוך נמוך וזחלתי חזרה למטה אל העיר.
כשעברתי את הגשר הגדול כבר היו דמדומים ואורות נדלקים וים אפור וחימום ורדיו חזק ואני נשבעת, בלי שום ציניות שהרגשתי בבפנוכו שלי עושר ענקי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
