אני מביטה החוצה מחלון חדר השינה. אני צריכה לקנן אני חושבת לעצמי, לצאת החוצה, לגרף את העלים שהשליך העץ על הגינה. ברגע הבא אני חולפת כמו הבזק לכיוון הדלת, ליציאה. היד שלו עוצרת בי מציבה אותי הישר מול המראה. "תגידי לי" הוא מבקש "תגידי לי מה את רואה".
"אני רואה כבשים" אני עונה. "המון כבשים" מקו המותן משתפלות במורד הגבעה עד לרצפה. "כבשים לבנות, מעליהן בטן, מעליה גופיה."
"משהו מיותר" הוא אומר. "הן חייבות ללכת.
הוא כורע ברך מושיט לי יד. "התרטבי לי?"
"זאב" "זאב" פועות הכבשים אבל אני לא נבהלת, אני לא בורחת. אני בוטחת, אני פותחת. הוא הכיפה אני האדומה, כבשים על הרצפה.
אחר כך אני אוספת אותן חזרה. אני אוהבת אותן. מוציאה אותן החוצה למרעה, לעלים בגינה.
לא יודעת אם אצל כולם או רק אצלי אבל אני לא מצליחה לכתוב תגובות. לא אצל אחרים ולא אצלי :(
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
