ואומר לי כל העולם: "אבל מה ההגיון? מה ההגיון לשכור בית יותר קטן (בהרבה) ולשלם (די הרבה) יותר?"
אני מנסה להסביר ומקבלת בחזרה מבט מלא רחמים של "נו, מפגרת זאת מה לעשות, היא כבר לא תגיע רחוק בחיים."
ובא לי לצעוק עליהם "אני לא מפגרת אני רק קצת אחרת."
בתים לא מדברים אלי בגובה העיניים. הם משפילים מבט ומדברים לי ישר לבטן. שם מתקבלת ההחלטה ולמח אין שום מילה.
אני לא מכורה למטר מרובע. מצא חן בעיני החלון המואר במקום בו אשים את המחשב. מצאה חן בעיני הרצפה החומה בלי שטיחים שחונקים בנשמה. אהבתי ששני רחובות למטה יש פאקינג אוקינוס ענק ואהבתי שיש לי שפיצים של פסגות הרים מהחלון בסלון.
אז מי אמר שאני משלמת יותר בשביל פחות? מי קובע כמה מטר מרובע צריכה הנשמה?
עוד חודש. חתמתי כמו גדולה ושיקפצו לי כווווולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
