אני אוהבת אותה. אני לא סובלת אותו.
לא להיות מאושרת בשבילה זו לא אופציה בכלל.
מי שואל אותי במילא. גם אם היו שואלים לא הייתי עונה.
"Speak now or forever hold you peace"
ממש. הרי דברים שבלב הם לא ראיה.
אולי אני טועה. מה אני מבינה.
היא כל כך מתרגשת.
חתונה.
הוא לא בחור רע. יש מאחוריו סיפור חיים די נורא.יש בו הרבה דברים חיוביים ואני מאמינה שהוא באמת אוהב אותה.
אבל העננה הזו שעוברת לה על הפנים בכל פעם שהוא מזלזל בה, מקטין אותה לפני אנשים, מביכה אותי, מצערת אותי. מהרגעים האלו שבהם באצבעות אני מנסה להעביר את הזמן קדימה. לא יכולה להביט לה בעיניים מהבושה. גם שלי, אבל בעיקר שלה.