בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

זהו. עוד דירה הועברה לה.

אתגעגע-

בעיקר ליער שבקצה הרחוב. וגם לקפה השכונתי ולהודי הפינתי, זה שמוכר סיגריות ופתוח כל הלילה. למרות שהוא כבר לא הדילר שלי שנים, זה שהוא נמצא שם תמיד עשה לי נעים.

לא אתגעגע-

לסינית השכנה מלמעלה ששלטה בחימום ביד רמה ובלב קפוא. לאדי הסיני שגנב לי את המים החמים בבקרים ולשטיחים שחנקו לי את החיים.

אני יודעת שאני מזדקנת כי-

בפעם הראשונה בחיי הלכתי וקניתי חגורת גב של סבלים רגע לפני שהתחלתי להניף במרץ ארגזים.

אני יודעת שאני עדיין ילדה כי-

הקטע שהכי ריגש אותי היה להתייצב בבוקר מוקדם בחברת ההשכרה, לקחת את משאית ההובלה. מכיוון שאני נקבה ואי אפשר להאשים אותי שיש לי זין קטן אני יכולה להודות בפה מלא: לנהוג ברכבים גדולים וכבדים, חופשי עושה לי את זה. אז נכון שזה לא סמי טריילר או משהו אבל זה הכי קרוב שאפשר.

מי שלא ראה את החיוך שלי כשמשכתי את הג'ינס למטה לרמת החריץ והתישבתי בתא הנהג, לא ראה מה זה חיוך מאושר.

בעיות מגדר-

הסינית מלמעלה אחרי ההעמסה הסתכלה עלי בפליאה ואמרה "את יודעת את אישה נורא חזקה".

בעל הבית החדש כשהגענו עם המשאית הסתכל דרכי כאילו אני שקופה ושאל "אז מה, מגיעים עוד אנשים לעזרה?"

תפנית בלתי צפויה-

הוא ביקש, בעל הבית החדש, עוד לילה אחד שנישן מחוץ לדירה. לפני שהדיכאון השתלט הוא אמר "לילה במלון על חשבוני" ופתאום שום דבר לא נראה רע. אמבטיה חמה במקום מקלחת חפוזה, מיטה רכה במקום מזרן על הרצפה.

הכי הייתי רוצה-

לפרוק מתחים מיניים מצטברים.

המציאות-

אפרוק הרבה ארגזים חומים.

ומפה לשם גם נכנסה לה שנה חדשה. אז אם התעכבתי בתשובות או נאלמתי בתגובות אתכם הסליחה. מאחלת לכולם הרבה שנה והרבה טובה.