בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

זה היה אחד הערבים היותר מוזרים להבעיר בהם מדורה. כפור אימים בחוץ, רוח קרה. מצד שני זה נורמאלי שלא כל דבר הוא נורמאלי אתך. אנחנו סנדוויץ בין שתי שמיכות, להבות כתומות, תה רותח ועיניים רושפות. איזה מן יום מוזר שבו אתה תביט בי ואני אביט בך. נדמה לי שברקע התנגנה איזו מנגינה מחלונות הבית הסמוך. לא ידעתי לזהות עם סלסולי זימרה אלו או שמא היה זה העשן. כמו שני הומלסים בלי החבית, כמו שתי חביות בלי התחתית. הפנים נראו קצת אחרת באור הלהבה. כשנגמרו העצים נשארו הכוכבים וקיפלנו את השמיכה. השתנת על גחלים לוחשות ואני ספרתי שמונה מדרגות. כמה חם בבית. מה זה הטירוף הזה באמצע החורף מדורות?